כדאי לסבול צער ולמסור את הנפש למען טובתו, הגשמית או הרוחנית, של כל 'תינוק' (גם בידיעותיו...) בישראל, ולדאוג שכל אחד ואחד יקבל חינוך יהודי - כשר.

כיצד מגיעים בשבת למצב של רוממות-רוח? איך שוכחים למשך יממה שלימה את קשיי וטרדות היום-יום? באיזה דרך משתחררים מכל המועקות והמצוקות בעניני בריאות, משפחה, פרנסה ועוד ועוד, ומגיעים לשמחה אמיתית?

את אינך צריכה להיות העתק מצולם של מישהי אחרת כדי להיות יהודיה טובה. מה שקובע הוא, האם הודלקת? אם את מוארת, ואת מאירה את סביבתך כמנורה של יהדות, אזי דרכך טובה וראויה.

כאשר נודע ליהודי על פעולה של הפצת תורה ומצוות, שהוא לא נטל בה חלק – צריכה דעתו להיחלש. עליו לכאוב מדוע לא הייתה לתכלית בריאתו ביטוי באותה פעולה.

להתנתק ולהתנזר מהעולם ולמדוט באיזה אשרם נידח כדרך להתעלות רוחנית? ממש לא. עשה את העולם עצמו קדוש!

חובה עלינו לממש כל אפשרות של התקרבות רוחנית – גם אם אינה חובה במובן הפשוט של המילה.

להדלקת הנרות שלך יש כוח רוחני עצום, שנועד ויכול להצית את אור הקדושה בנשמתו של כל אחד מבני ישראל, לא משנה באיזה מעמד ומצב הוא נמצא.

למן לא הייתה פסולת. הגוף היה מעכל אותו בשלמות ואף פירור ממנו לא הפך להפרשות. וכך גם מלימוד פנימיות התורה לא תיתכנה תוצאות שליליות.

אם אפילו אהרון ומרים ננזפו על תהייה תמימה שנאמרה מפה לאוזן על הרבי שלהם – משה אחיהם – מובנת מאליה איזו חרדת-קודש נדרשת מאתנו בהתייחסותנו להנהגותיו של הרבי או לכל הגה ממוצא-פיו

העולם הוא מקום חשוך ואינה ניכרת בו קדושה אלוקית, ותפקידו של היהודי הוא להאיר במעשיו את החשכה הזו

הגישות השונות של הרמב"ם ואדמו"ר הזקן אל נושא השמחה משתקפות גם בגישתם לשאלת שלמות הבריאה

פרשת השבוע - פרשת בהעלותך, עם פירוש רש"י

פרשת בהעלותך ממשיכה לאחר חנוכת המשכן על ידי הכהנים בפרשה הקודמת - פרשת נשא. היא דנה בעבודת הלויים, מצוות פסח שני, הכנת החצוצרות, המסעות, אכילת השלוים ותלונתה של מרים על משה

מציאות הדברים הנחותים והבלתי רצויים היא אך ורק כדי להיות חלק מ"בהעלותך את הנרות", כדי לפעול גם בתחתון ביותר ולהעלותו לקדושה, על ידי חזרה בתשובה, עד להפיכת כל המציאות למצב של "שלהבת עולה מאליה"...

בפרשה מסופר על 6 העגלות שתרמו 12 נשיאי ישראל למשכן לצורך נשיאתו בדרכי הנדודים במדבר. יוצא שכל נשיא נידב חצי עגלה. זה לא נשמע קצת בקמצנות? מדוע לא נדב כל אחד מהם יותר?

מה ראה הקב"ה להוליך עמו ארבעים ושנים מסעות! ארבעים שנה! במדבר?... מה התכלית?... הכל מתאים לעומקה של הכוונה העליונה. לכל דבר יש תכלית לטווח רחוק... לנצח!...

שלמות ההתעלות בקדושה תהיה לעתיד לבוא. אז לא יהיה צורך לפרוש ולהתנתק ממנעמי העולם הגשמי, כי הם לא יהוו גורם מפתה שמסיח את הדעת מקיום רצון הבורא.

הנשיאים הביאו איש איש קורבן נפרד, כדי לקרב לה' את תכונת שבטו הייחודית, לכן כל 12 הימים נחשבים כימי "חנוכת המזבח", כי כל יום חנכו תכונה נוספת בהקרבתה לה'

פרשתנו ומלמדת, שגם במדבר יש לבני לוי הכוח להשכין את אור הקדושה ואף להפוך אותו עצמו להפוך ל"ארץ נושבת" וזו היא שליחותו - להעיר ולהאיר את סביבתו...

כאשר תבוא הגאולה השלמה תהיה התחדשות במושג מתן תורה. אנו נזכה לשמוע מפי המשיח סודות תורה מופלאים, שמעולם לא נשמעו.

להסכמה למעשה יש תוקף יותר מאשר למעשה עצמו: הסכמתם של שמואל ושמשון להיות נזירים משמעותית יותר מאשר עצם הנהגתם מלידה בדרך הנזירות.

בכל הבריאה כולה אין שום דבר מיותר והכול נברא בצורה מחושבת, לכבודו של הקדוש-ברוך-הוא. לפיכך היו העגלות צריכות להיות בכמות ובמידה הנדרשת בדיוק, מבלי שיהיה בהן שטח מיותר.

פרשת השבוע - פרשת נשא, עם פירוש רש"י

פרשת נשא הינה הפרשה הארוכה ביותר בתורה כולה. הפרשה ממשיכה את פרשת במדבר, שהסתיימה בתיאור עבודתם של משפחת קהת משבט לוי לשאת את הדברים הקדושים ביותר במשכן בעת המשאות במדבר סיני.

את הכוח "לשכוח" את חילוקי המעמדות והדרגות, להתעלות מעליהם ולהסתכל על האמת הפנימית והשוויון בחיים ובעצם הנשמה, מקבלים מהמניין והמפקד שעשו במצוות הא-ל, רבן של ישראל והכהן הגדול!

המילה "מדבר" מבטאת חיבור בין שני קצוות: 'מְדַבֵּר' מורה על האדם המדבר, ועניינו הדגשת מעלת וחשיבות האדם המדבר בתורה. לעומת זאת 'מִדַבֵּר' זהו דיבור שהוא בבחינת ביטול מוחלט בדבר ה' המדבר בו.

החיים בגלות נחשבים ליהודי כחיי מדבר. כשם שבמדבר אין לאדם תנאי מחיה מקובלים – כך בגלות אין ליהודי את תנאי הקדושה הטבעיים שזוקקת נשמתו.

משה רבנו לימד את בני אהרון בדרך מיוחדת במינה, שבגללה הם נחשבים בניו, ממש כפי שהם בני אהרון אחיו.

מדבר מסמל את השיא של חוסר המנוחה. עליו נאמר: "לא ישב אדם שם" – אין בו התיישבות ומנוחה. מתן תורה במדבר מלמד על המשכת המנוחה גם במדבר, ומשם לכל העולם.

בני ישראל יצאו ממצרים אל המדבר, בדרך אל הארץ המובטחת, ממש בלי כלום. אמרו להם 'יוצאים' - ויצאו. מה אוכלים? מה שותים? הם ממש לא נכנסו לדאגות האלה, משה אמר לצאת, אז יצאו.

הדרך להימנע מן המחלוקת היא העיסוק בתורה. כאשר עוסקים בתורה כראוי, מתוך ענווה וביטול אל נותן התורה, מרבים שלום בעולם

התכלית של חג מתן תורה הסמוך ובא הוא להיות במצב שמקביל, לספירת שבט לוי – להיות "ממלכת כוהנים", מנהיגים המשפיעים על הסביבה ומרוממים אותה, ומביאים לכך שהעולם כולו נעשה זכאי לגאולה השלמה.

שלושת הכיסויים שעל ארון הברית רומזים לשלושה 'כיסויים' שבתוכם חבויה נשמתו של יהודי ועליה להתעמת איתם, כדי שלא ימנעו ממנה להתחבר כראוי לקדוש-ברוך-הוא.

מדוע באמת הארון, שהכיל את מהות הקשר שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא – לוחות הברית – נאסר בחשיפה ישירה לעיני עם ישראל? מדוע הותר לראותו רק כשהוא מכוסה בעור שהופשט מבעל-חיים (ה"תחש") מת?

פרשת השבוע - פרשת במדבר, עם פירוש רש"י

השבוע אנו מתחילים את הספר הרביעי של התורה, ספר במדבר. הספר החדש, מתחיל חודש לאחר הקמת המשכן, בראש חודש אייר באותה שנה

את האירוסין פעלה התורה. הקדוש-ברוך-הוא העניק לנו מתנה יקרה זו, כדי שדרכה נתוודע אליו ונכיר את דרכיו ברמה שהוא מוכן להיגלות אלינו. ובלשונו של הושע המופיעה בהפטרה: "וארשתיך לי לעולם... (באופן שתגיעי ל)וידעת את השם".

השבוע אנו קוראים בתורה את פרשת שלח בה אנו מוצאים את בני ישראל במרחק שלושה ימים מהארץ המובטחת - ארץ ישראל, ואז ביקש העם לשלוח מרגלים כדי לבדוק את הארץ אליה פניהם מועדות...