בחודש אלול הקדוש-ברוך-הוא יוצא כביכול מארמונו ומתקרב לכל יהודי, מאיר לו פנים ומנגיש לו את עצמו. מי שרק רוצה, יכול בן רגע לעמוד מול מלך מלכי המלכים

פרשת השבוע, ראה, נקראת תמיד בסמיכות לראש חודש אלול. הפרשה פותחת במילים: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. את הברכה – אשר תשמעון אל מצוות השם".

ט"ו באב, חג של אהבה, זה זמן טוב להצצה קטנה על אהבה וזוגיות יהודית. על שני הרבדים בקשר הזוגי

דווקא בחברה בה אנו מצויים, מי שמאמין, מי שמוכן להקריב יותר ולהתאמץ, שלא מתוך חשבונאות צרה של רווח והפסד, הוא גם זה המשיג בדרך כלל את ההישגים.

הסיבות שעליהם קבעו את ט"ו באב כחג, עליו אמרו חז"ל ש"לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר ובאב וכיום הכיפורים"

אנו כמהים לאהבה גלויה ופשוטה. אנו מבקשים אפוא בלב מורתח: אבינו מלכנו, גלה לפנינו מחדש את מבטו האוהב של הרבי, שיגאל את כולנו תכף ומיד בגאולה השלמה

תשעה באב מהווה את היום בו הידרדרנו לדיוטה הכי גרועה שיכולה להיות לעמנו, וחמישה-עשר באב נועד להעלות אותנו למדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות לנו

בשל חשיבות האהבה, עוסקת ספרות החסידות באריכות ברגש זה ומתארת סוגים שונים וכמה מדרגות של אהבה בכלל ואהבה לבורא בפרט. הלימוד של הדרגות השונות באהבה בהכרח יהפוך אותנו לאנשים אוהבים יותר. אוהבים את מציאות חיינו ומכאן גם את מקורה.

לאורך הגלות, בכל תשעה באב התאבלנו על החורבן, אך גם ציינו את שמחת הכוהנים ואת לידת המשיח – באמירת התפילה 'נחם' בעת תפילת מנחה.

עיקר הזמן שבו מקטרג השטן הוא בתשעה באב, ו"אילו זכו ישראל והיה יום הכיפורים בט' באב – היה סר כוחו של... השטן גם מאותו היום... שהרי נאמר בגמרא שביום הכיפורים אין לשטן רשות לקטרג. ונמצא שלא היה היצר הרע מוצא ידיו ורגליו לקטרג ולהחריב את בית המקדש

כאשר מגיעים לרגעים הקשים ביותר ביום, הרגעים שבהם הוצת בית המקדש – אנו מקלים בדיני התענית, משום שדווקא אז עלינו להתמקד בהכרה ובהרגשה כי זהו זמן הלידה של המשיח

"כל הצומות האלו עתידים להתבטל לימות המשיח ו...עתידים להיות ימי ששון ושמחה".