בזמן הגאולה, כידוע, תשתנה ההלכה ותיפסק כבית שמאי, כך שבערב כולנו נקרא קריאת שמע – בהטיה על הצד, ובבוקר – בעמידה

החורבן התרחש על מנת שיהיה בניין מחדש. לפיכך מיד עם החורבן נולד המשיח, שהוא מי שינצח על בניית בית-המקדש החדש, שיעמוד לנצח

מי ועל מה יברך 'בורא עץ החיים' ומי ועל מה – 'המוציא לחם מן השמים'? מתי נברך 'ונודה לך שיר חדש גאולתנו ועל פדות נפשנו – מעבר לליל הסדר?

בגאולה השלמה יגיעו לארץ ישראל בתי-הכנסת מכל העולם, האדמה עליה עומדים בתי-הכנסת תגיע עמם, וגם בתים פרטיים שלמדו בהם תורה וקיימו בהם מצוות!

"הקדוש-ברוך-הוא בחר ומינה (אדם) בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה... (שופט, יועץ) ונביא הדור... (ו)יש לכל אחד מאנשי דורנו, האחריות... לציית להוראות ולעצות טובות שלו"

עם קבלת עול המלכות אנו הופכים את המשיח למלך 'רשמי', שעליו חלים כל דיני המלוכה, ונותנים לו את הכוח להמשיך בפעולותיו ולהוביל את כולנו אל שלב הגאולה השלמה

על כל יהודי יש מצווה לכתוב או לרכוש (לפחות בשותפות) ספר תורה אחד. על מלך, כמו המשיח, יש מצווה לכתוב שניים

הקדוש-ברוך-הוא ישחט את שור הבר על-ידי סנפיר הלווייתן. זה תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה ששחיטה בסנפיר תהיה כשרה

פירות ענק, חקלאות קלה, צמיחה מהירה, ענפים אכילים, אילנות-סרק טעונים פירות, ותנובה של תוצרים מוגמרים

כשם שהיום נמשך היריון במשך תשעה חודשים, כך גם לעתיד לבוא יהיה ההיריון בסימן תשע: הוא יימשך תשע שעות

קרבנות שבאים לכפרה – נחדל להקריב, משום שלא נחטא ולא נזדקק לכפרה. אך קרבן תודה נמשיך להקריב

בבתי-המקדש הקודמים סימלו הקרבנות התנתקות מהרע והיכללות בטוב האלוקי. בזמן הבית השלישי לא תהיה בעולם מציאות של רע, והקרבת הקרבנות תבטא התעלות ממדרגה למדרגה בתוך תחומי הקדושה

האדם נדרש לקחת את ה'בהמה' שבקרבו, את הנפש הבהמית שמחוברת להנאות גשמיות, לדאוג שלא יהיו בה 'מומים' – מחשבות, דיבורים ומעשים פגומים, ו'להקריב' – לקרב אותה לקדוש-ברוך-הוא

הדלקת הנרות חופפת תמיד להקטרת הקטורת – להדגיש כי ההתקשרות הייחודית שנוצרת על-ידי הקטורת בין היהודי לבין הקדוש-ברוך-הוא צריכה להאיר ולהקרין גם על הסביבה

הקטורת מסמלת לא רק התקרבות אל הקדוש-ברוך-הוא אלא ממש התקשרות עמו. תמצית הכוונה של הפיכת הלב למקדש

ביחס לכלל הדורות של עם ישראל, נחשב דורנו לדור "שולי המעיל", ותפקידנו הוא לקשט את השוליים הללו בפעמונים: לעסוק בקירוב יהודים לאביהם שבשמים עם הרבה רעש וצלצולים

כלאיים בחי ובצומח יישארו אסורים לנצח, משום שנוכחותם כמו קוראת תיגר על מעשה הבריאה. אך את הכלאיים בדומם – שעטנז – יש צד להתיר

כאשר יהיה ניכר שכל מה שקיים בעולם משרת מטרה אחת – גילוי כבודו של הקדוש-ברוך-הוא – לא תהיה סיבה למנוע חיבור של בשר וחלב

ישנה מצווה בתורה למחוק מהעולם את העם העמלקי, כמו שנאמר "תמחה את זכר עמלק". כיום אין אנו יודעים מי מגיע מזרע עמלק. ישנה גם דעה כי זו מצווה שמוטלת רק על מי שהוא מלך ישראל. ולכן לפועל, מי שימלא את המצווה בשלמות יהיה מלך המשיח. 

לדעת רבנו בחיי: "באותו הזמן... יהיה איסור בשר בחלב בטל!"

לעמלק לא תהיה בגאולה אפשרות קיום, משום שאז לא תישאר בעולם מציאות של טומאה, והאנרגיה המקיימת את עמלק היא כזו, שללא טומאה אין לה דרך לשרוד

אנו צריכים לנהוג בגאווה יהודית אמיתית ולהתרחק מכל סממן של עבודה זרה. של עשייה שאין לה מטרה מוצהרת של מילוי הרצון האלוקי

משפחה שנתערבה בעם ישראל ויש למישהו מידע על היותם צאצאי ממזרים – אסור לו לחשוף את המידע. כי גם המשיח ישאיר אותם טהורים ומותרים בנישואין

לעתיד לבוא, בתקופה מתקדמת בגאולה, נרגיש ממש את היותנו חלק בלתי נפרד מהקדוש-ברוך-הוא. לכן לא יהיה מקום לצוות עלינו ציוויים. אנחנו נהיה חלק ממי שמצווה את הכול, ונקיים את המצוות כמו אינסטינקטים טבעיים, ולא כמילוי פקודות שניתנו לנו מגבוה.