בעבר הוסברה המשמעות הרוחנית של הקטורת בבית-המקדש – התקשרות ייחודית עם הקדוש-ברוך-הוא. עבודה יומיומית חופפת עם הקטרת הקטורת היא ניקוי מנורת הזהב משאריות ההדלקה של אתמול והדלקה מחדש של הנרות. וכמו שנאמר: "בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות – יקטירנה, ובהעלות אהרון את הנרות בין הערביים – יקטירנה". וכך גם ברוחניות, מסמלת הדלקת הנרות תהליך שיש לעשות במקביל להתקשרות המסומלת בקטורת.
 
אמר החכם מכל אדם: "נר השם – נשמת אדם" (משלי כ, כז). 'אדם' במקורות הוא כינוי לבן ישראל בלבד. 'נשמת אדם' היא אפוא הנשמה היהודית, והיא משולה לנר שבוער ומאיר על-ידי קיום התורה והמצוות. הנשמה כמוה כנרות המנורה בבית-המקדש. כשם שמטרתם של נרות המנורה הייתה 'להאיר' למי שנמצא מחוץ לבית-המקדש – להוות עדות לכל באי העולם כי השכינה שורה בישראל – כך גם הנשמה נועדה להפיץ את אור הקדושה מחוץ לעצמה, על סביבתה.
 
זו אם כן הסיבה שהדלקת הנרות חופפת תמיד להקטרת הקטורת – להדגיש כי ההתקשרות הייחודית שנוצרת על-ידי הקטורת בין נשמת היהודי לבין הקדוש-ברוך-הוא צריכה להאיר ולהקרין על הגוף וגם על הסביבה. יש לתת לה ביטוי לא רק בשעה שלומדים תורה ומתפללים, מעשים שהנם מאוויי הנשמה – אלא גם בשעה שעוסקים בענייני העולם, 'ענייני הגוף'.
 
ומעניין לעניין: את נרות המנורה מדליקים בשמן זית, וכמו שנאמר, "שמן זית זך, כתית למאור" (תצווה כז, כ). 'בעל הטורים' מגלה כי במילה 'כתית' רמוזות שנות הקיום של שני בתי-המקדש הקודמים: הבית השני עמד 420 שנה, כערכן המספרי של האותיות 'כת', והבית הראשון עמד 410 שנה, כערכן של האותיות 'ית' – וביחד 'כתית'. המילה 'כתית' רומזת אפוא למשך הזמן שהדליקו את נרות המנורה בשני בתי-המקדש – 830 שנה.
 
צמד המילים 'כתית למאור' רומז על כך שהבתים שחרבו אינם אלא הכנה לקראת הבית השלישי, שלא ייחרב לעולם. 'כתית' – הכתיתה והחורבן שהיו, נועדו להוביל אותנו 'למאור' – אל הבית השלישי, שאינו רק אור אלא המאור בכבודו ובעצמו. המקור הבלתי נדלה של האור האלוקי, שלא יכבה לעולם ועד.
 
מקורות: זוהר חלק א כח, א. תלמוד בבלי מנחות פו, ב. שמות רבה תצווה פרשה לו, ג. תנחומא וארא טו. שיחות הרבי מליובאוויטש מלך המשיח שבת פרשת דברים תש"נ ושבת פרשת תצווה תשנ"ב (ב). וראה גם ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה כה. עץ חיים שער מיעוט הירח פרק ב. ספר המאמרים מלוקט חלק ה עמוד רצה ואילך.