כתב הרמב"ם: "כיון שנמשח דויד (המלך) זכה בכתר מלכות, והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם". המלכות היא תפקיד שנשמר לנצח למשפחת דויד המלך – אפילו בזמן הגלות. אמנם מאז חורבן בית ראשון אין שלטון מלוכה בגלוי, אך תמיד יש נצר מבית דויד הראוי למלוכה. כך הבטיח הקדוש-ברוך-הוא לדויד: "אחת נשבעתי בקדשי, אם לדויד אכזב – זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי" (תהלים פט, לו-לז). וכמו שאנו אומרים בברכות ההפטרה: "כי בשם קדשך נשבעת לו – שלא יכבה נרו לעולם ועד". כך גם אמרו חכמינו ז"ל: "בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל".
 
אותו אחד נחשב לממשיך הפוטנציאלי של שושלת מלכות דויד הנצחית. לא מחייב שהוא יהפוך למלך בפועל, אבל מכל מקום הוא נועד למלוכה מבטן ומלידה.
 
כאשר אותו מלך בפוטנציאל מתגלה כצדיק גדול בתורה ובמצוות, שעמל להשפיע על כלל ישראל להתחזק בתורה ובמצוות, ומשפיע בפעולותיו גם על אומות העולם לבל יפריעו לנו לעסוק בתורה ומצוות – וכמו שנוכחנו לראות אצל הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – הוא כבר לא רק ראוי להיות מלך המשיח אלא 'בחזקת משיח', כלשון הרמב"ם.
 
עדיין זו לא הגאולה השלמה, משום שבית-המקדש טרם נבנה ועם ישראל עדיין מפוזר בתפוצות. אך מכל מקום זהו כבר שלב בו מתגלה כוח המלוכה של המשיח ובא לידי ביטוי ממשי (וחשוב גם לציין, כי מתוך דבריו של הרבי מוכח כי הוא מי שימשיך ויוביל אותנו אל השלבים הבאים של הגאולה). וזהו השלב בו נדרש מאיתנו להביע הכרה במלוכת המשיח ולקבל עלינו את עולה.
 
זו בעצם המשמעות של ההכרזה: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. בכך אנו הופכים את הרבי למלך 'רשמי', שעליו חלים כל דיני המלוכה, ונותנים לו את הכוח להמשיך בפעולותיו ולהוביל את כולנו אל שלב הגאולה השלמה המתואר ברמב"ם: "אם עשה והצליח, וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח בודאי. ויתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד".
 
מקורות: הלכות מלכים לרמב"ם פרק א הלכה ז ופרק יא הלכה ד. פירוש ברטנורא למגילת רות בתחילתו. שיחת הרבי מליובאוויטש שבת פרשת תזריע-מצורע תנש"א הערה 66. ליקוטי שיחות חלק כז עמוד 253, חלק כח עמוד 110, חלק ח עמוד 364 וחלק כג עמוד 175 ובהערה 39.