קבלת המלכות היא בעצם יישום של ציווי התורה "שום תשים עליך מלך". אנו נמצאים כבר בשלב בו יכולים ויש את הזכות והחובה להמליך על עצמנו את המלך המשיח ובכך לזרז את התגלותו לעין כול בגאולה השלמה. 

המשמעות המעשית של קבלת המלכות היא, כלשון הרמב"ם, ש"תהא אימתו (של המלך) מוטלת עליך ושהוא יהיה בליבנו בתכלית הכבוד והגדולה והרוממות, שאין למעלה ממנה (לאף אדם), עד שיהיה מעלתו אצלנו גדולה ממעלת נביא מבין הנביאים... וכשמצווה המלך הזה איזה ציווי שלא יהיה סותר מצווה מן התורה – חובה לקיים את פקודתו" (פירוט נרחב יותר ניתן למצוא בהלכות מלכים לרמב"ם).
 
באשר לקבלת מלכותו של המלך המשיח, אומר הרבי מליובאוויטש: "...שהקדוש-ברוך-הוא בחר ומינה (אדם) בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה... (שופט, יועץ) ונביא הדור – שיורה הוראות וייתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים שבדור זה, בכל ענייני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי היום יום הכלליים... יש לכל אחד מאנשי דורנו, האחריות לקבל על עצמו... ולציית להוראות ולעצות טובות שלו".
 
חשוב אפוא לדעת מיהו אותו שופט, יועץ ונביא – שתכף ומיד ממש יתגלה לעין כול כמלך המשיח, ונראה כי יש לו "יתרון וכבוד ומעלה על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים", כלשון הרמב"ם. בשיחה המצוטטת לעיל, רמז הרבי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי למעשה מדובר בו עצמו.
 
בהזדמנות אחרת הזכיר הרבי כי בהכתרת מלך מכריזים הכול 'יחי המלך', כפי שהיה במעמד הכתרת שלמה המלך, שהכול הכריזו 'יחי המלך שלמה'  (מלכים-א א, לד, לט). וסיים הרבי: "והמעשה הוא העיקר – יש לסיים ולהשלים את 'מעשינו ועבודתנו' – כולל גם הבקשה והדרישה 'עד מתי' וההכרזה 'יחי המלך'... הקשורה עם שמחה וחיות". ומכאן, למעשה, שאבו החסידים השראה להכריז ולשיר לפני הרבי 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד' – ואף זכו לעידודו הנמרץ על כך. קבלת המלכות שבהכרזה זו מזרזת ומחישה את ההתגלות המיוחלת לעין-כול, תכף ומיד ממש.

 
מקורות: פירוש המשניות לרמב"ם, סנהדרין בהקדמה לפרק חלק, היסוד השנים עשר, ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קעג. מצודת דוד על הושע ג, ה. שיחות הרבי מליובאוויטש – ב' ניסן תשמ"ח. שבת פרשת שופטים תנש"א. ליקוטי שיחות כרך כג עמוד 175.