שנת היובל היא השנה החמישים, לאחר שבעה מחזורים בני שבע שנים של שש שנות עבודה באדמה ושנת שמיטה. בשנת היובל שובתים מעבודת האדמה (כמו בשנת שמיטה), ובנוסף לכך – אדמות (בערים שאינן מוקפות חומה) חוזרות לבעליהן המקוריים, ועבדים עבריים משתחררים והופכים לבני חורין.
 
מצוות היובל מתקיימות בתנאי שכל בני ישראל גרים בארץ ישראל. בלשון חז"ל: "כל יושביה עליה". ומציין הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי ההגדרה "כל יושביה עליה" – תתקיים בשלמות דווקא בגאולה השלמה. כי אפילו בתקופת בית המקדש הראשון, עת חיו בארץ ישראל כל בני ישראל, היו אלה בני אותו דור בלבד. אך לאחר תחיית המתים ישכנו בארץ ישראל כל בני ישראל מכל הדורות!
 
לדעת האברבנאל, רומזות מצוות השמיטה והיובל על תקופות שונות בזמן הגאולה. לדבריו, בשלב הראשון של הגאולה יהיו "שמים וארץ שוממים" ובשלב שני – יהיה "הפסד מוחלט" של המציאות הגשמית. וזהו אפוא הדימוי למצוות השמיטה והיובל. השביתה מעבודת האדמה מסמלת "שמים וארץ שוממים", וחזרת האדמות ושחרור העבדים מסמל חזרה למצב הראשוני של הכול, כמו לפני בריאת העולם.
 
דברי האברבנאל מבוססים על דברי חז"ל כי לעתיד לבוא העולם יחרב. אולם חשוב לציין, כי בתורת החסידות נקבע שאין הכוונה לחורבן ושיממון במובן הפשוט של המילה. העולם במתכונתו הנוכחית מעלים (עולם מלשון העלם) על האלוקות המקיימת אותו, ולעתיד לבוא 'יחרב' ההעלם. המתכונת של עולם מעלים תתבטל, ובמקומה תופיע מתכונת חדשה בה מזוהה הקדוש-ברוך-הוא וניבט מכל צעד ושעל ביקום.
 
דין נוסף שעשוי להיקבע עם התחדשות דיני היובל – קשור למעמדה של ירושלים. על פי התורה, ירושלים היא היחידה מבין הערים המוקפות חומה שאי-אפשר למכור בה קרקע לצמיתות, אלא רק להחכיר עד היובל. הסיבה לכך היא, שירושלים אינה שייכת לשבט מסוים ולכן אין אפשרות לקבל בעלות מוחלטת על קרקעותיה.
 
לעתיד לבוא, יש מחלוקת האם ירושלים תהיה באותו מעמד או שהיא כן תתחלק בין השבטים. על פי מי שסובר שהיא תתחלק – ניתן יהיה למכור בה קרקעות לצמיתות. על פי מי שסובר שהיא לא תתחלק – לא תתאפשר מכירה כזו.
 
מקורות: ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קלז. חידושי רבי מאיר הלוי, בבא בתרא קכב, א. אברבנאל על פרשת בהר. רד"ק על יחזקאל מה, ו. מצודת דוד שם מח, לא. אברבנאל ומלבי"ם לירמיהו לא, לז. תורת חיים בראשית בתחילתו. ליקוטי שיחות חלק ז בחוקותיי א. שיחת הרבי מליובאוויטש שבת פרשת לך לך תשנ"ב.