"עולם התיקון" מתאר מצב שמקביל במובן מסוים לשימוש בתרופה ריטלין: הפעלת פילטר רב עוצמה שגורם להפחתה דרסטית ביכולת לקלוט "אורות" (גירויים). אך ברור לגמרי שזו ברירת מחדל.

למרבה השמחה, ככל שהמדע מתקדם, הוא הולך ופורק מעליו השערות בדיוניות חסרות ביסוס, גם כאלה שנחשבו משום מה לאמיתות מוחלטות. 

איש לא היה מעלה בדעתו שזה עומד לקרות, שום דבר גלוי לעין איננו מסביר מדוע זה קורה דווקא עתה, ומה הוביל לכך. לפתע פתאום הם "גילו" את הצדק והיושר הציבורי. את הזכות האלמנטארית לשלטון לא מושחת.

עד לפני שנים לא רבות הייתה גישה זו גורמת להרמת גבות. וכי מה התועלת בהשקעה שכזו, בהצפת הגן בחומר שאיננו רלוונטי לגיל הילדים?

מי מאתנו לא עמד בפני רופא נבוך, מתוודה בנוסח: "אני מצטער אבל המחשב לא נותן לי". או מול מגוון של כשלים תפקודיים חמורים בגלל ש"המחשבים נפלו".

בדור שלנו עומדת המודעות להתגלות בבת אחת (מה שנקרא 'הארה'), כאשר יושלם השלב הראשון בהשלמת חוויית הנוכחות האלוקית החובקת כול. ממילא כל השאר יאבד את משמעותו לחלוטין. כאור הנר בפני השמש.

עצם הבחירה בטוב גואלת את הרע מחיצוניותו, והופכת גם אותו לטוב, טוב מאוד. מהפך שיושלם בגאולה השלמה שתבוא תכף ומיד.

תארו לעצמכם עולם שבו צמח הבמבוק מתוכנת לצמוח בצורת כיסא, או לוחות סולריים הצומחים מעצמם על הגגות ומספקים חשמל לבתים. חיידקים מתוכנתים מוחדרים לגוף ו"זוללים" תאים חולים דווקא ועוד אין ספור יישומים שעד לא מזמן היו דמיוניים לגמרי.

משיח בכלל הוא דוגמא לשלמות ההיכללות: הוא נשמה כללית הכוללת בתוכה את נשמות כל עם ישראל. אדם אחד שהוא הכול, שיש בו הכול והוא מאחד את הכול

כאשר הראה אלברט איינשטיין שהזמן הוא יחסי, הוא טען שאדם הנמצא בחללית הנעה במהירות הקרובה למהירות האור – חווה את הזמן באופן שונה מאד מאדם "נייח" העומד על כדור הארץ.

ביום אחד, ללא שום איום או סיבה נראית לעין – הכול קרס כבנין של קלפים. מסך הברזל נפל כאילו היה תעתוע ראייה והצבא שאיים על העולם כולו – התפרק ליחידות קטנות וחסרות יומרות אימפריאליסטיות.

שינויים גנטיים טבעיים מובילים לשינוי דרסטי באורח החשיבה, הרגש וההתנהגות האנושית ועד ליצירת טיפוס אנושי ערכי שונה לגמרי, נקי מדעות קדומות שגרמו לאורך כל ההיסטוריה להסתה, שנאת שווא ומלחמות מיותרות.

בעבר הלא רחוק התפרסמה ידיעה בכל העולם: מדענים הצליחו ליצור חיידק! האומנם? מה באמת הם עשו שם? איך? ולמה?

בגאולה, לא רק שהחוויה הגופנית לא תפריד עוד בין אדם לבין רעהו, אלא היא תעצים ותבטא את אחדות הבריאה ביתר עוז.

השימוש בסמים מסוכנים הנו כה נפוץ היום עד שהפסיקו להזדעזע ממנו. זאת, למרות שהתשלום הגבוה שמשלמים המשתמשים עבור העונג קצר-הטווח והבוגדני, הוא מחיר חייהם.

במובן מסוים, הזמן והמקום איבדו את משמעותם הטוטאלית, הישנה. האדם הפסיק כביכול להיות כבול אליהם כבעבר – כי הוא מתקדם לקראת עידן הנצח, עידן בו יתבטלו מושגי הזמן והמקום במתכונתם המוכרת

היקום הוא בעצם סימפוניה של גלי קול (קולות וצלילים) המופקים ממיתרים נסתרים, רוטטים. וליתר דיוק: היקום הוא תנודה.

מי שמנווט אל השיתוף והשלום האוניברסאלי הוא המשיח. עוד לפני שמתגלה כמשיח, הוא מוביל מהלכים שונים, שמימיים בחלקם ועמם מכשיר את העולם לקראת האווירה המופלאה שתשרור בגאולה השלמה.

עד לא מזמן סברו הנוירולוגים כי היכולת לייצר תאי עצב חדשים שמורה למוחות צעירים בשלבי ההתפתחות בלבד. תחום הנוירולוגיה עבר טלטלה עזה כשהתברר שתאים חדשים כן נוצרים במוח הבוגר

חוצפתם הגוברת והולכת של איראן וצפון קוריאה תביא גם עליהן את סופן ובקרוב מאוד. "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אמר השם".

לדברי אסנת הראל, מנכ"לית מכון אדלר, הדקות שלפני כניסתו של הילד לשינה הם זמן של חסד ורוך, הזדמנות לבטא חום וקירבה אוהבת.

מחקרים מראים כי ישנן תרבויות אנושיות רבות בהן תינוקות אינם עוברים כלל את שלב הזחילה. ישנם תינוקות שנישאים על גב הוריהם עד שהם לומדים ללכת, ובדיקות נוירולוגיות והתפתחותיות שנערכו להם לא הראו שהם מושפעים לרעה מהדילוג הזה.

ככל שמדובר בדבר טוב – התשובה היא שלעולם אין מוקדם מדיי. חבל על כל רגע בו מישהו סובל, אם האפשרות להביא לו מזור כבר נמצאת בעולם.

כבר לפני אלפי שנים חזה חבקוק הנביא מצב בו הדומם מדבר: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". יבוא יום בו הדומם לא ידמום עוד. הוא יזעק!

חז"ל שחזו הכול גם מסבירים למה זה קורה: אנו חיים בתקופת התפר שבין גלות לגאולה. בזמן הזה מגיעה הגלות על כל ביטוייה המצמררים לשיא השיאים – חושך כפול ומכופל שאין לו מענה הגיוני.

הזולת נתפס אצלנו כ"זר". ה"זרות" מתפרשת מיד כאיום על שלומנו העצמי וגוררת תגובה של דחייה, הרחקה וניסיון למחוק מן המציאות את הגורם הלא מוכר שפלש לשטחנו או לפחות את מה שיש לו להציע.

על עז הבר הפרינאית שמעתם? סוג זה, שאחרון הפרטים ממנו מת זה מכבר, היה הראשון שהתכבד בתחייה המחודשת לפני קרוב לעשור שנים

היום הכול מתרחש במהירות רבה. בין אם זה מוצא חן בעינינו ובין אם לאו – חיינו מתנהלים במרוץ מטורף. קצב החיים היום יוצר מכלול תנאים נסיבתיים בהם קל מאוד לאבד שליטה ו"להיכנס" במישהו או במשהו בעוצמה הרסנית

לגילוי המנגנונים המוחיים הביוכימיים המעורבים בחוויית הדיכאון ומציאת תרופות אנטי דיכאוניות איכותיות מהדור החדש, יש חשיבות רבה למאבק במחלה זו, שהיא המחלה הנפוצה ביותר בעולם כיום.

במקום להשתמש באנטיביוטיקה בכדי לחסל חיידקים שפלשו לגופנו (ובדרך אגב גם להרוס ולהרעיל את תאי גופנו החפים מפשע) – למה שלא נהנדס חיידקים אחרים, בלתי מזיקים, להיות צבא ממושמע שיילחם בהם עבורנו?