"תינוקות חייבים לזחול לפני שילמדו ללכת!". מוסכמה זו מקובלת על הורים ועל רופאי ילדים כאחת הקביעות היותר יסודיות בתורת הגדילה וההתפתחות. רבים אף נוקטים בשיטה פיזיותראפית הגורסת שיש "להזחיל" באופן יזום תינוקות שהפרו את הסדר הטוב והעזו לדלג על השלב ההכרחי לכאורה.
 
לכאורה, אמרנו, משום שמחקרים מראים כי ישנן תרבויות אנושיות רבות בהן תינוקות אינם עוברים כלל את שלב הזחילה. ישנם תינוקות שנישאים על גב הוריהם עד שהם לומדים ללכת, ובדיקות נוירולוגיות והתפתחותיות שנערכו להם לא הראו שהם מושפעים לרעה מהדילוג הזה.
 
לדעתם, שלב הזחילה הוא המצאה מאוחרת שהחלה לפני מאתיים שנה במערב, שאז (ושם) החלו אנשים להתגורר בבתים שרצפתם נקייה ובטוחה יותר.
 
עבודותיהם של אנתרופולוגיים אלו מבליטה עד כמה צרה הסתכלותנו על התפתחות בכלל, ומערערת על הנטייה לשפוט את כל התינוקות בעולם על פי אמות המידה של העולם המערבי. כמובן שלתפיסה חדשה זו קמו מתנגדים רבים ונימוקיהם עמהם, אך איש מהם איננו יכול להכחיש את התוצאות החדשות.
 
גם בממד הרוחני ישנם שלבים שהיו תמיד הכרחיים, ולאחרונה השתנתה הגישה. למשל: משך אלפי שנים ידעו הכול כי כדי לזכות לטעום מתורת הסוד (היא פנימיות התורה) – על האדם להשיג תחילה שלמויות במגוון תחומים: להגיע לגיל מסוים ולמצב רוחני נעלה. אולם לאחרונה התעורר צורך בוער ששינה את פני הדברים.
 
'לאחרונה' – דהיינו לפני למעלה מארבע-מאות שנים, עת חי המקובל הנודע מצפת האר"י (האלוקי רבי יצחק) הקדוש, שאמר כי "מצווה לגלות זאת החכמה". לפועל, לאחר שחלפו קרוב למאתיים שנה התגלתה תורת החסידות ואז החלו בפועל לעסוק ב'חכמה' זו יהודים רבים, למרות שלא עמדו בכל התנאים שהיו מקובלים בדורות עברו.
 
הובן כי גם כאלה שיש להם מושג קלוש ביהדות – זכותם וחובתם לזנק הישר אל הרובד העמוק ביותר בלימוד התורה המואר במיוחד במשנת חסידות חב"ד, ולהתקדם במהירות (ללכת – וכדרכם של תינוקות, מיד גם לרוץ!). ולמרות שהדרך הזו היא בעצם קיצור דרך, הרי שהיא הדרך המסודרת היחידה המאפשרת היום להגיע לקיומן של המצוות היסודיות שבהן חייבים כולם כל הזמן: אמונה נכונה בקדוש-ברוך-הוא, אהבתו ויראתו. ועוד והוא העיקר – מכיוון שתורת החסידות נחשבת לטעימה מחידושי התורה שנשמע מפי המשיח בגאולה השלמה – הלימוד בה מכשיר אותנו לקראת אותם ימים נפלאים וקרובים ומזרז עוד יותר את הגעתנו אליהם.