כאשר לא חשים גילויי אלוקות קשה יותר להימנע מלשקוע בתענוגים חומריים. אך זו המשימה: “להקטיר חלבים” גם ב“לילה”.

כאשר הצטברה על המזבח כמות גדולה של דשן (אפר קורבנות שרופים), היה מוציאה כוהן אל מחוץ למחנה-ישראל. בעת הוצאת הדשן, היה פושט המוציא את בגדי-הכהונה המיוחדים ולובש בגדים פשוטים יותר.

פרשת השבוע - פרשת צו, עם פירוש רש"י

המזבח רומז לליבו של האדם. על האדם לדאוג לכך, שאש האהבה לה' וההתלהבות בענייני התורה והמצוות תוקד לעולם בתוך ליבו ולא תכבה חלילה

זמן הגלות, בו אין בית-המקדש קיים וממילא אין מקריבים קרבנות – משול ללילה. זמן הגאולה, בו מיד 'בבוקר', עם הפצעת אור הגאולה, נתחיל להקריב קרבנות בבית-המקדש השלישי – משול ליום.

בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא, קראנו את הדינים של הסוגים השונים שאנשים מביאים להקריב במשכן או בבית המקדש. בפרשתנו - פרשת צו - משה רבינו מעביר את הדינים של עבודת הכהנים על הקרבנות הללו.

הכיצד רואה החסידות את הקשר שבין המַלָח בעל הספינה המערב את המים ומכה בגלים – ובין המֶלַח? כיצד הוא מהווה סמל לאבן האחלמה המביאה חיזוק ורפוי לנפש? כיצד ניתן לראות במלח סמל למחול ולמחילה ולנקודת החולם שנמצאת בראשן של אותיות?

אילו היינו מצוּוים לתרום את בשר הקורבנות לאכילת עניים ונזקקים - מילא; אבל לשרוף בהמות שלמות על המזבח -למה, מה התועלת בדבר? וכי לא חבל על הבשר?!

השבוע אנו קוראים בתורה את פרשת שלח בה אנו מוצאים את בני ישראל במרחק שלושה ימים מהארץ המובטחת - ארץ ישראל, ואז ביקש העם לשלוח מרגלים כדי לבדוק את הארץ אליה פניהם מועדות...