נוכחותו של משה רבינו – נשיא ישראל – גרמה לכך שיימצא פיתרון לכל צורך חיוני לעם ישראל – גם אם מי שבזכותו נוצר הפיתרון כבר אינו בין החיים.

בשילוב של האחריות האישית עם ההתמסרות לזולת, נביא את הטהרה האמיתית והמושלמת לכולנו בגאולה השלמה.

הציפייה והתפילה לגאולה צריכה להיות עמוקה עד כדי כך, שאפילו כאשר המשיח מוזכר בדרך אגב היא גורמת מיידית לשאת תפילה להופעתו.

העבודה האישית של הפרשה היא לשלב בין הרגעים יוצאי-הדופן בחיים של ה"חוקה" לבין התורה - דרך החיים היום-יומית. לקחת את הרגעים של החוויה המרוממת וליצור להם המשכיות גם בתוך השגרה.

מחילתו של הקדוש-ברוך-הוא על חטאינו גם היא כמחילתו של משה ועוד יותר ממנה – עמוקה, אינסופית ומכחידה כל זכר שלילי מהחטאים.

שלמות הטהרה תהיה לכולנו לעתיד לבוא, כאשר תתבטל כליל טומאת המת וגם כל המקבילות השונות שלה. וכמו שנאמר: "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"