עמלק מייצג מצב. מצב בו יודעים את האמת, יודעים את ה', מודעים לנשמה האלוקית ולקשר המחייב בינה ובין הבורא - ובכל זאת מורדים בו - כשבאים לידי תכל'ס, וצריכים ליישם את הידע הזה- משהו משתבש ואיכשהו הידע לא עובד.

נשמתו של היהודי, כפי שהיא כרגע בעולם, אכן יש לה חובות, אולם אם נברר את מקורה ושרשה, מהיכן יצאה ובאה, נגלה כי בשרשה הראשון היא מאוחדת ממש עם הקב"ה.

גם בעבודה הרוחנית מתעוררת לעיתים שאלה של 'גירושין' - כאשר אדם אינו שבע-רצון מתחום שליחותו וברצונו להמירו בתחום אחר

הכוונה במלחמה זו אינה שהנפש האלוקית 'תהרוס' את הגוף ואת הנפש הבהמית, אלא שתזכך ותעדן אותם. ההתמודדות עמם נקראת מלחמה משום שהם אינם מניחים להיטיב עם עצמם.

יהודי שיוצא למלחמה נגד אויביו מתוך הרגשה איתנה שבעצם אין כוח שיכול לעמוד נגד הטוב ונגד הקדושה, מצליח לנצח לא רק את ביטוייו החיצוניים של הרע, אלא גם את שורשו הרוחני.

צריך רק לצאת, רק להחליט, שאתה עושה משהו עם עצמך, להשתדל, לקחת החלטה טובה, לעשות צעד, ואז "ונתנו ה' אלוקיך בידך" - ה' מבטיח שתנצח ולא תובס.

התורה מבטיחה כי גם במלחמת הרשות, מיד ביציאתך אליה תהיה "על אויביך". מראש תהיה לך עליונות על האויב, שתבטיח את ניצחונך עליו. אם רק נגלה נכונות להילחם – יתגלה מיד היתרון שיש לנו על היצר הרע, וננצחו.

איך יכול להיות מצב של 'גירושין' אצל הקב"ה, אשר "מלוא כל הארץ כבודו?!

גג רומז להתנשאות וגאווה. תכונה שלילית, שיכולה להיות הרת-אסון, ולכן קיים הכרח לסייג ולהגביל אותה. וזו בעצם המשמעות הרוחנית של בניית המעקה.

התורה מבטיחה מראש את ניצחונו של המשיח באותן מלחמות, וגם שהוא יחזיר לעם ישראל את השלל שהגויים שבו בעבר – המקדש ואוצרותיו.

בהתאם לאופי העבודה, סרות מעלינו הטרדות והדאגות: מי שמקיים מצוות מתוך שמחה ותענוג שמזכירים כרם ענבים – זוכה משמיים לרוב שפע ושובע.

עמלק הוא אותו קול פנימי בנפש, שכמו במשל, מצנן. מצנן את ההתלהבות כלפי מצווה או כל דבר שבקדושה.

אנחנו עדיין ברגעים האחרונים של הגלות, עדיין קיימת מלחמה – אולם הניצחון הנראה לעין משנה את סגנון הלחימה ואת החוקים לחלוטין

מכיוון שנוכחותה של ההתנגדות היא מלכתחילה אך ורק כדי שנסיר אותה, הרי שברגע שעם ישראל מגלה נכונות להילחם עמה, הוא כבר בעמדת עליונות עליה, "על אויביך".

פרשת השבוע - פרשת כי תצא, עם פירוש רש"י

פרשת כי תצא ממשיכה בסדרות של מצוות השייכות למצבים שונים בחיי היהודי. התורה מתארת מצב בו חייל יהודי יוצא למלחמה, ושם הוא מתאווה להתחתן עם אחת השבויות הגויות מהמלחמה. התורה מתירה לו לקחתה לאישה, אך מבהירה כי זהו מקרה בלתי רצוי.

ה' נתן שני סימנים המבדילים בין בהמה טהורה לשאינה טהורה. הסימנים האלה משמשים מנחים שעל ידם נוכל לנסות לשמור את חיינו ברמה שתעשה אותנו טהורים ואפילו קדושים, לא כמו אותם שאינם חיים את חייהם לפי הסימנים האלה.

על רמות שונות בקשר המשפחתי ועל השפעת החברים והידידים על פי פרשת השבוע

פרשת 'ראה' נפתחת באחד היסודות העיקריים של דת-ישראל - עיקרון הבחירה - שהיא מעיקרי מעלותיו של האדם. יכולת הבחירה בין הטוב לרע הקנתה לאדם את הזכות ל"ברכה".

ברכה וקללה רומזות לשתי דרכים חיוביות: דרכם של צדיקים ודרכם של בעלי-התשובה. הצדיקים עובדים את הקדוש-ברוך-הוא ואינם סוטים מדרך הישר, ואילו בעלי-התשובה ירדו מהדרך, אך בכוח תשובתם הם מטפסים ומגיעים לדרגה רוחנית עליונה ביותר.

איסורי התורה הם בדברים שהחפץ מצד עצמו רעיל ומסוכן, ואיסורי החכמים הם על דברים שמצד עצמם הם מותרים ואינם אסורים ורעילים, רק חכמים גזרו ואסרו על האדם את השימוש בהם,

כל מקום שבו מביא האדם את שם ה' לידי גילוי, הוא כמו ירושלים ושם ניתן לעבוד את ה'. כיום, כאשר אין לנו בית-מקדש, מה אנו עושים במקום קרבנות? חז"ל מסבירים שתפילותינו הן תחליף לקרבנות.

במדבר היה אסור לבני-ישראל לאכול בשר תאווה, שכן עדיין לא ניתן להם הכוח לזכך ולקדש את ענייני העולם

על פי הקבלה והחסידות, יש לכל אחד מאיתנו בהמה אישית - ה'נפש הבהמית', שמככבת לצד הנפש האלוקית. גם אם יהודי מתנהג לפי התורה, "דוס" מוחלט, עדיין יש מצב שהוא יהיה "בהמה טמאה". כדי שתהיה טהורה, יש צורך בסימנים.

יהודי צריך "לראות" מה התורה מספרת לו ולא רק "לשמוע". פירוש הדבר, שערכי היהדות, המושג של אחדות ה' ושליחות האדם בעולם, חייבים להשפיע עליו כה עמוקות, עד שלעולם לא יוכלו לשכנעו שהדברים אינם כן

כשהאדם עושה דברים שהוא לא ממש מוכרח וחייב לעשות בעצמו ובודאי לא בגופו, ולמרות זאת הוא טורח טירחה מרובה בגופו ובפרט כשיש בזה סיכון אישי, הוא מתנדב מתוך דבקות אמיתית במצווה.

הבחירה בירושלים הייתה מצד הרצון האלוקי שבמקום זה תשרה השכינה לנצח, ולכן דווקא כאן ניתן התואר 'בית הבחירה'.

כאשר עובדים את הקדוש-ברוך-הוא כבר כעת מתוך ראייה של גאולה, כזו שדוחקת לשוליים את כל תופעת הרוע בעולם – מתחברים ברוחניות אל העידן הטוב והנכסף של הגאולה השלמה וגם מקרבים את התגשמותו בפועל ממש.

בשמחת תורה אנחנו חשים בקשר העמוק והבלתי מוגבל עם הקדוש-ברוך-הוא ולכן השמחה ממלאת את כל ישותנו. בגאולה השלמה תהיה התחושה הזו נחלת כולנו כל הזמן.

אנחנו יכולים להחליט אם ליטול חלק במימוש רצון הבורא ולעשות את התלוי בנו לבניית בית המקדש. אבל איננו יכולים לשנות את עצם הבחירה האלוקית בירושלים. הבחירה הזו לא הופקדה בידינו

פרשת השבוע - פרשת ראה, עם פירוש רש"י

בפרשת ראה, כמו שאר הפרשות בספר דברים, משה רבינו מדבר אל עם ישראל לפני הסתלקותו מן העולם הזה, וזמן קצר לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים אל הארץ המובטחת.

בשמה של פרשת-השבוע – עקב – רמוזה תקופה זו המכונה "עקבתא דמשיחא" (עקבות המשיח). זהו זמן בו שורר חושך רוחני ומוסרי עצום, וחדשים לבקרים מתעוררים משברים כלכליים וחברתיים קשים, ולכן ממשילים אותו לעקב הרגל.

כמו בגד בחלון-ראווה של חייט, מזוזה קבועה בפתח בית היהודי לדגל ותעודת זיהוי: "כאן גרה משפחה גאה הדבקה באדון העולם"

יהודי עושה לעצמו "סלקציה": מצוות מסוימות נחשבות אצלו "ראש" ועליהן הוא משתדל ומקפיד. ומצוות אחרות לא ממש נחשבות אצלו, הוא דוחה את קיומן "עד העקב", לא משתדל לקיימן.

התורה מבטיחה, כי אותם אנשים שאינם מבדילים בין מצוות קלות למצוות חמורות, יזכו לשכר מרובה מאת ה', השכר הגדול מכולם - שהוא יתברך, יתן לנו את עצמו כביכול, כאשר "יכנס" לדירה שהכנו עבורו כאן למטה בעולם הזה

התפילה והתשוקה העזה לגאולה מבוססות אפוא אפילו על תקדים היסטורי. טיעוני היצר למיניהם אינם אלא ניסיונות נפסדים שנועדו לכישלון. נתפלל, נצפה – והגאולה בוא תבוא תכף ומיד ממש.

ברגע שאדם עושה תשובה בסיסית, נוטל הקב"ה 'שוחד' זה ומוחל על העוון לגמרי

החיים במדבר נראו כחיים קלים, בכל זאת אומר ה' בעצמו כי כוונתו במן, היתה לנסות אותנו. כאשר רוצים לדעת מה הן היכולות האמיתיות של אדם מסוים יש להעמידו במבחן. אם יש לו חיים קלים, לא נוכל אף פעם לדעת מהו כוחו האמיתי.

תפילה היא 'אבן יסוד' בקשר לה' ויש בה מעלה ייחודית ומופלאה שאין כמותה - הקב"ה נותן לכל יהודי אפשרות בכל רגע ורגע לפנות אליו ישירות

פרשת 'עקב' עוסקת בין השאר בסיפור 'חטא העגל'. אחת הסיבות לחטא - ריבוי הזהב שהיה לעם. הלקח: להשתמש נכון בשפע הגשמי והטכנולוגי, עליהם נאמר "לא בראו אלא לכבודו".

מעלת הסיום היא גם המעלה המיוחדת של קיום המצוות בדורנו – קיום מצוות שיש לו מעמד של 'גימור': אנו אלה שגומרים ומשלימים את עבודת כל הדורות, ובזכותנו אפוא תבוא הגאולה השלמה בפועל ממש, תכף ומיד.

פרשת השבוע - פרשת עקב, עם פירוש רש"י

השבוע אנו קוראים את פרשת עקב, בה ממשיך משה רבינו בחזרה על התורה לפני הסתלקותו מן העולם הזה. בשלב זה עם ישראל נמצא ממש לפני חציית נהר הירדן בכניסה לארץ ישראל.

כל חלקי התורה שנתגלו בכל דור ודור - הם המשך אחד של ה"קול גדול" שהיה במתן-התורה. הווה אומר, שבכל הדינים והמנהגים, שקבעו חכמי-ישראל בכל הדורות, מתגלה הקב"ה בעצמו, וכאילו הוא עצמו אמרם באופן ישיר, ממש כפי שהיה במעמד הר-סיני.

בבית המקדש השלישי יהיו שתי המעלות שהיו בשני בתי המקדש ביחד ולכן יש כאן שתי נחמות: מעלת בית המקדש הראשון – שהיה בו גילוי אלוקות בדרגה גבוהה יותר. מעלת בית המקדש השני – שהיה 'מצד התחתון' ולכן 'תפס' יותר בגשמיות העולם, הוא היה גדול יותר והתקיים יותר שנים.

הציווי "ואהבת את ה' אלוקיך גו'" שבפרשת "קריאת שמע", הנאמר פעמיים ביום, מידי בוקר וערב, הוא ציווי יסודי ביהדות - לאהוב את הבורא באמת ובתמים עד כדי מסירות-נפש ובכך לקדש שם שמים.

ברגעים אלו שלפני הסתלקותו מבקש משה להשריש בבני ישראל את סוד האמונה, את ההבנה כי בכל מצב: “שאו מרום עיניכם”, יש להביט ולזכור “מי ברא אלה”, מי הגורם לכל המאורעות, ומי הכתובת היחידה לבקשת עזרה.

האות הראשונה שבאמצעותה נוצר הקשר בין הקב"ה לעם-ישראל היא אפוא האות – א' מכאן שהיא גם מסמלת את הקשר והחיבור בין האדם לבין הבורא

מה זו א'? יוד למעלה ויוד למטה וקו המחבר אותם... האדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד מסביר את המשמעות

אחד הפרקים בפרשת השבוע, פרשת ואתחנן, הוא "שמע ישראל". הוא מתווה כמה ממושגי היהדות הבסיסיים ביותר, כמו אחדות ה', מצות אהבת ה', מצות תלמוד תורה ולימודה לילדי ישראל.

בקשת משה להיכנס לארץ ישראל נדחתה אפוא באותה נקודת זמן – אך לא נדחתה לחלוטין. ודווקא הדחייה הזמנית הביאה למימוש המושלם ביותר של הגאולה שיכולה להיות לעם ישראל

מה המשמעות של הקריאה היהודית הנצחית וכיצד היא מגלמת בתוכה את עיקרי האמונה היהודית?

מטרתו האמיתית של משה הייתה לפעול את הגאולה השלמה – מצב שהיה מתגשם אם אכן היה נכנס לארץ. וכך גם אנו צריכים ללכת בדרכו של משה רבינו – לבקש, להפציר ולתבוע את הגאולה השלמה, מבלי להרפות ומבלי להתייאש.

מדוע מצוות תפילין של יד מקיימים רק רגע אחד, ואילו מצוות תפילין של ראש מקיימים כל עוד התפילין על האדם

כשיהודי קורא את קריאת שמע הוא אומר: אין עולם! העולם כולו, ארץ, שמים, רקיעים עליונים - הכול בטל מול הבורא.

אנו כואבים את חסרונם של שני בתי המקדש, כל אחד עם מעלתו המיוחדת, וגם את חסרונם של שני זוגות הלוחות, כל זוג ומעלתו המיוחדת.

ההופעה הכפולה של מעמד מתן תורה רומזת להתגלות סודות התורה הנשגבים בגאולה השלמה – מפיו של מלך המשיח, תכף ומיד ממש.

בחיים הרוחניים קיימת 'עיר-מקלט' - זו התורה. היא מגינה על היהודי מפני יצר-הרע.

משה רצה שבני-ישראל ירגישו כאילו השיגו את הדרגה הרוחנית הגבוהה בכוח עבודתם. כאילו התאמצו, התפללו והתחננו אליה.

פרשת השבוע - פרשת ואתחנן, עם פירוש רש"י

פרשת ואתחנן ממשיכה עם דבריו של משה רבינו לעם ישראל, לפני הסתלקותו מהעולם, כאשר העם נמצא מעבר לנהר הירדן, לפני הכניסה לארץ הקודש - ארץ ישראל.

מתי הפצת יהדות היא מעלה מופלאה ומתי היא נחשבת "כיום שנעשה בו העגל"?

הספר החמישי מחמשת החומשים, ספר "דברים" (הקרוי גם 'משנה-תורה'), שונה מקודמיו. ספר "דברים" נכתב דרך שכלו והשגתו של בן-אדם, משה רבנו, כאשר השכינה "נכנסת ומתלבשת" במחשבתו של משה.

כמו הפרשה, גם שבת חזון נושאת בתוכה הפכים: מצד אחד היא שבת של תשעת הימים, שבת של חורבן. מצד שני, בשבת הזו יש חזיון של בית המקדש! בלוח התוכניות של השבוע בואו לא נרשום: צום, אלא: גאולה. בנין בית המקדש.

חשבתי רגע על הבאנג'י. ושוב על עם ישראל המפוחד במדבר. ישראל אינם כופרים ביכולתו של השם אלא שואלים שאלה פשוטה. למה אנחנו, עם ישראל צריכים להתייסר כל כך?

משה רבינו שמר את ברכותיו של הקב"ה לימים הגדולים של העם, כשיהיו "חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם" בימי הגאולה לעתיד לבוא

התורה, במהותה האמיתית, היא למעלה מגדרי העולם. כדי שהתורה תוכל לרדת לעולם, עליה לעבור דרך 'מקשר' ('ממוצע המחבר' בלשון החסידות), שיש לו היכולת לחבר את התורה, שלמעלה מהעולם, עם העולם, וזה עניינו של משה רבנו.

לקראת הכניסה לארץ, שם יהיה עליהם לעסוק בצרכיהם הגשמיים – נוצרה אצלם ירידה רוחנית ונמנע מהם לקבל את דברי השכינה ללא עיבוד והתאמה.

הואיל והמן גם בירידתו למטה נשאר מזון אלוקי, שלמעלה מגדרי הבריאה המוגבלים, היה יכול להכיל את כל הטעמים, בלי שטעם אחד יסתור את זולתו.

כדי לכבוש את ארץ ישראל מוטל עלינו להיות מחוברים אל הרוחניות השמימית מחד גיסא ובד בבד להתמודד כראוי עם המציאות הגשמית מאידך גיסא.

בני גד וראובן ידעו שעבר הירדן הוא בדרגת קדושה פחותה מאשר ארץ ישראל ה"מקורית". דווקא בשל כך הם רצו להביא את הקדושה המיוחדת של ארץ ישראל "למטה", למקומות נוספים, ירודים יותר.

בניין בית-המקדש השלישי בגאולה השלמה מתאפשר אך ורק לאחר שחרב הבית השני. ובמילים אחרות: החרבת הבית השני נועדה לסלול את הדרך לבניית הבית השלישי.

ספר דברים נאמר על-ידי משה רבינו אל עם ישראל. יש בו חזרה על מצוות ואירועים עיקריים וגם מופיעות בו מצוות נוספות, הכול כהכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל.

תפקידו של המורה הוא לפתח אצל התלמידים הבנה בריאה ומתוקנת. לתת להם עקרונות-לימוד נכונים ולהתוות להם את דרך השימוש בהם.

פרשת השבוע - פרשת דברים, עם פירוש רש"י

השבוע אנו מתחילים את ספר דברים, הספר החמישי והאחרון של חמישה חומשי תורה. הספר נקרא גם "משנה תורה", ופירושו שבספר זה חוזרת התורה שוב על המסופר בספרים הקודמים.

פסוקי פרשתינו מנבאים הן את המלחמה הנוראית שהתחרשה לאחרונה בארצינו הקדושה ותוצאותיה הקשות, והן את מעשי הממשלה בשנה החולפת אשר ללא כל סיבה, גירשה באכזריות אנשים נשים וטף מבתיהם, והעניקה חבלי ארץ נחלת אבות לגרועים שבאוייבי ישראל

הקללה מוסבת לכוחות החיצוניים שנבראו לשמש את הקודש, אך מאחר ולא עשו כה, יחושו בושה בעת המשפט כלבנה שחפרה וכחמה שבושה.. התגברות הקדושה תביא לכליון בחינת הרע...

אנו מקיימים חלק מהמצוות בתקופת הגלות (כל אותן מצוות שניתן כיום לקיים), אך ורק כהכנה לקראת הקיום העיקרי והמושלם בגאולה השלמה, כאשר כל בני ישראל יגורו בארץ ישראל ובית-המקדש השלישי יעמוד על תלו.

יש דבר מיוחד בביכורים: כאן אנו לא רק אומרים את תודתנו, אלא מביעים אותה במעשה בפועל ממש: לוקחים את ראשוני הפירות שגדלו בשדותינו (משבעת המינים בהם נשתבחה הארץ), ומביאים אותם "לפני ה' ", לבית המקדש.

או קי, או קי, אני אתן מהפירות, נו פרובלם. אבל אני עבדתי,אני טרחתי, אני טיפחתי, אני הוצאתי את הנשמה, הפירות האלה הם פרי ההצלחה שלי, אז למה שאתן את הפירות הכי טובים?

מצוות 'ביכורים' מסמלת את יחסי הגומלין - כמשמעותם בראשי התיבות של חודש אלול: "אני לדודי ודודי לי". כשתבוא אל הארץ ותתן ביכורים תזכה לסיוע "אשר ה' אלוקיך נותן לך".

כשיהודי מתמסר כל-כך לקדוש-ברוך-הוא, הוא זוכה להגיע אל "אויביך" – כלומר, לחוש אויב של כל התאוות הגשמיות ומנעמי העולם, שבגללם מעד ונכשל.

ההשתדלות מצדנו להביא כעת כמה שיותר ביכורים רוחניים, תביא לכך שנזכה לקיים את מצוות ביכורים כפשוטה, תכף ומיד ממש, בגאולה האמיתית השלמה.

בפרשת השבוע מופיעים עונשים למי שלא יקיים את רצונו של הבורא. הקדוש-ברוך-הוא הוא הטוב הצרוף, ולא ייתכן שיגיעו ממנו דברים רעים. מוכרחים אפוא לפרש שגם העונשים החמורים הנם למעשה ברכות. כיצד באמת?

בבוא הגאולה יכירו כל העמים בעליונותם של בני-ישראל ויראו לעצמם זכות גדולה לממש את ייעודם עלי-אדמות – להסתופף בצל עם ישראל ולשרתם.

פרשת השבוע - פרשת כי תבא, עם פירוש רש"י

פרשתנו פותחת במצוות הביכורים. לאחר שבני ישראל יתיישבו על אדמת ארץ ישראל, בעלי הקרקעות צריכים לקחת את הפירות הראשונים ולהעלות אותם לבית המקדש בירושלים.

כאשר עובדים את הקדוש-ברוך-הוא כבר כעת מתוך ראייה של גאולה, כזו שדוחקת לשוליים את כל תופעת הרוע בעולם – מתחברים ברוחניות אל העידן הטוב והנכסף של הגאולה השלמה וגם מקרבים את התגשמותו בפועל ממש.

בשמחת תורה אנחנו חשים בקשר העמוק והבלתי מוגבל עם הקדוש-ברוך-הוא ולכן השמחה ממלאת את כל ישותנו. בגאולה השלמה תהיה התחושה הזו נחלת כולנו כל הזמן.

פרשת השבוע - פרשת ראה, עם פירוש רש"י

בפרשת ראה, כמו שאר הפרשות בספר דברים, משה רבינו מדבר אל עם ישראל לפני הסתלקותו מן העולם הזה, וזמן קצר לפני שבני ישראל חוצים את נהר הירדן ונכנסים אל הארץ המובטחת.