נהוג לצטט בחסידות את אמרתו של בעל התניא כי 'הלשון היא קולמוס הלב והשיר קולמוס הנפש'. כלומר, השיר והניגון מבטאים דבר מה עמוק ביותר. לחסיד ר' הלל מפאריטש מיוחסת גם האמירה כי 'מי שיש לו חוש בנגינה יש לו חוש בחסידות'. כיצד ניתן להסביר לעומק את הקשר בין נגינה לבין גילוי המקור הגבוה ביותר בנפש?

"ונפל שמה שור או חמור" – 'שור' רומז למשיח בן יוסף (יוסף נקרא בתורה "בכור שורו") ו'חמור' רומז למשיח בן דוד (עליו נאמר שיופיע כ"עני ורוכב על חמור")

הרבי מליובאוויטש מלך המשיח החדיר בחסידים אחריות להצמיח פירות רוחניים. החסידים מהווים זרעים מצמיחי חיים, שמוכיחים כי הרבי הקודם מליובאוויטש 'אף הוא בחיים'