המילה "מדבר" מבטאת חיבור בין שני קצוות: 'מְדַבֵּר' מורה על האדם המדבר, ועניינו הדגשת מעלת וחשיבות האדם המדבר בתורה. לעומת זאת 'מִדַבֵּר' זהו דיבור שהוא בבחינת ביטול מוחלט בדבר ה' המדבר בו.

החיים בגלות נחשבים ליהודי כחיי מדבר. כשם שבמדבר אין לאדם תנאי מחיה מקובלים – כך בגלות אין ליהודי את תנאי הקדושה הטבעיים שזוקקת נשמתו.

משה רבנו לימד את בני אהרון בדרך מיוחדת במינה, שבגללה הם נחשבים בניו, ממש כפי שהם בני אהרון אחיו.

מדבר מסמל את השיא של חוסר המנוחה. עליו נאמר: "לא ישב אדם שם" – אין בו התיישבות ומנוחה. מתן תורה במדבר מלמד על המשכת המנוחה גם במדבר, ומשם לכל העולם.

בני ישראל יצאו ממצרים אל המדבר, בדרך אל הארץ המובטחת, ממש בלי כלום. אמרו להם 'יוצאים' - ויצאו. מה אוכלים? מה שותים? הם ממש לא נכנסו לדאגות האלה, משה אמר לצאת, אז יצאו.

הדרך להימנע מן המחלוקת היא העיסוק בתורה. כאשר עוסקים בתורה כראוי, מתוך ענווה וביטול אל נותן התורה, מרבים שלום בעולם