חודש אייר

אף אחד בעולם לא ציפה כי לאחר הניצחון המוחץ הנסי במלחמת ששת הימים ננהג באיוולת כזו ונוותר על הנכס הקדוש ביותר לעם ישראל. העולם נדהם מאתנו בעת הניצחון ושב ונדהם מיוזמת התבוסה שנקטנו.

נכון לזמן הגלות, מסתכמת המשמעות המעשית של 'פסח שני' במנהג לאכול בו מצה ובאי אמירת 'תחנון'. אולם מעבר לכך נושא יום זה עבורנו מסר חשוב ומיוחד: להאמין בכוח שניתן לבקשותינו ולרצות כי תתמלאנה

תחושת ההחמצה הינה אחת התחושות הכואבות ביותר. אולם אדם נבון מתעורר מההחמצה לנהוג אחרת, בשביל לתקן את מה שהפסיד

ענינו של פסח שני הוא שאין מצב ''אבוד'': תמיד ניתן לתקן ולהשלים, גם מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ואפילו - "לכם" שהקלקול נעשה ברצון. על אף הכל תמיד אפשר לתקן

גם אם אדם היה טמא, הרי שתמיד יש לו הזדמנות חוזרת לתקן את מעשיו. למרות שלא היה טהור - אלא היה במצב של טומאה עד שלא יכול היה להביא קורבן - בכל זאת ניתנת לו הזדמנות נוספת להתקרב אל ה' ולהשלים את מה שהחסיר.

פסח-שני מלמד להתמיד לבקש על הגאולה, גם אם שיקולים הגיוניים מנסים להרפות ולהחליש את ההתמדה. הוא גם מלמד, כי אין דבר אבוד. אף תפילה לא 'הולכת לאיבוד'