השנה קוראים את פרשת "החודש" בשבת בה קוראים את פרשת "תזריע". בהסתכלות ראשונית דומה כי המסר העולה מכל אחת מפרשות אלו הוא הופכי:
 
פרשת "תזריע" פותחת במילים "אישה כי תזריע וילדה זכר". על פי החסידות, איש ואישה הם משל לקדוש-ברוך-הוא ועם ישראל, והמילים האמורות מתייחסות להשפעה אלוקית (לידה) הבאה כתוצאה מקיום רגיל של תורה ומצוות על-ידי בני ישראל (ה"אישה") – השפעה שגרתית שמהווה את דרך הטבע. לעומת זאת פרשת "החודש" עוסקת במצוות קרבן הפסח הקשורה לחודש ניסן, ששמו וגם ההתרחשויות שאירעו בו מסמלים הנהגה ניסית שמעל לדרך הטבע.
 
הניסים העל טבעיים מהווים ביטוי להארות אלוקיות נשגבות, שבאות כהתעוררות שמימית ללא קשר לקיום התורה והמצוות של בני ישראל. לחילופין, הן יכולות לבוא כתוצאה מהתעוררות מיוחדת של בני ישראל, כאשר הם חורגים מהסדר הרגיל ועובדים את השם במסירות נפש.
 
החיבור של דרך הטבע ('תזריע') עם דרך הנס ('החודש') מלמד כי הדרכים השונות הן שתי פנים של דבר אחד. שתיהן מהוות צורות התגלות של הקדוש-ברוך-הוא בעולם. לצד ההתנהלות הטבעית של מערכת הבריאה, יש מופעים שונים שהם מעל לדרך הטבע, והכול יחד מתחולל ומנוהל על-ידי הבורא האחד.
 
כך גם בני-ישראל נדרשים לשלב בעבודת השם שתי דרכים: דרך טבעית של קיום מצוות – אורח החיים השגרתי, ודרך 'על-טבעית' – הנהגה של יציאה מהשגרה הטבעית ועד כדי מסירות נפש, שלעתים צריך לגלות אותה.
 
בגאולה השלמה יתגלו לנו כל ההארות האלוקיות שנוצרו לאורך הדורות על ידי עבודתנו את השם בשתי הדרכים.
 
(ליקוטי שיחות חלק יז עמוד 148)