בפרשת השבוע - פרשת תזריע, ממשיכה התורה את סיפור המאורעות, לאחר שבפרשיות  צו ושמיני קראנו על כך שאהרן ובניו מונו להיות כהנים במשכן. הפרשה הזאת נקראת לעיתים רבות ביחד עם פרשת מצורע, אך בשנים אחרות נקראת כפרשה בפני עצמה. 

פרשת השבוע - פרשת תזריע, עם פירוש רש"י

כאשר ניכר בבירור כי כל שלטון שאינו קשור באורח מובהק לרצון האלוקים, מנותק ממנו לגמרי – זהו סימן שאין מדובר בעוד התגברות של הרע, אלא בהבלטה מוחלטת של ההכרה, כי האמונה באמת נמצאת רק אצל מי שקשורים אליה ללא פשרות.

בני-ישראל נדרשים לשלב בעבודת השם שתי דרכים: דרך טבעית של קיום מצוות – אורח החיים השגרתי, ודרך 'על-טבעית' – הנהגה של יציאה מהשגרה הטבעית ועד כדי מסירות נפש, שלעתים צריך לגלות אותה.

מטרת הנגעים אינה ענישה גרידא. הנגעים נועדו לטהר ולזכך את האדם וכמו להופכו להוויה חדשה.

'יציאת מצרים' אישית של כל אחד – התעלות והתחדשות בתורה ובמצוות – מביאה לכך שהיציאה המושלמת של כולנו מכל המצרים והמחסומים, היציאה מהגלות אל הגאולה השלמה, תתרחש במהרה ותהיה רצופה ניסים גלויים. 

הכיצד נוכל למחות את הדמע הקולח לו מאותן עינים אפרוריות שחזו במחשך? הכיצד נביא הקלה ורווח לאותן גניחות אנחה של כאב עמוק שהביאו את האדם לקפאון של יאוש ולעמידה השחוחה והרוכנת, לתקווה?

פעולת המילה אינה יוצרת מצב חדש, אלא רק מגלה את קדושת מעמדו של היהודי, הטבועה בו בעצם הווייתו. זו קדושה שבאה מלמעלה. המילה רק מסירה את העורלה והקליפה

רצון האלוקים הוא, שהנשמה תכנס לגוף הכי נחות וחומרי, ודווקא מהמקום הזה היא תתמודד - ותאיר.

עד כמה שהדבר מפתיע, הלכה קטנה בדיני טומאת המצורע, המוזכרת בפרשת השבוע, מהווה לימוד דרך בהשקפה תורנית ליחס האמיתי לנכוּת ופגועי אברים, ה' ישמור.