ישיש ושבע תלאות הגיע יעקב אבינו למצרים בגיל 130. שם זכה לחיות 17 שנים שלוות ולרוות נחת מצאצאיו – תקופה שפיצתה על כל השנים המרות שקדמו לה. לכן נקראת הפרשה 'ויחי'. אלה היו חיי יעקב האמתיים.
 
מאידך גיסא, מתארת הפרשה גם את פטירת יעקב ואת התקופה של פטירת השבטים, שמיד לאחריה החלה עבודת הפרך של בני ישראל במצרים. ועוד: הפרשה מופיעה בספר-התורה בצורה שכינויה 'סתומה' (ללא רווח לפניה) – רמז לכך שלא הצליח יעקב לממש את רצונו לגלות לבניו את קץ הגלות, כי הדבר נסתם ממנו.
 
בכך ניתן דגש לדברי חז"ל: "יעקב אבינו לא מת... מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים". חייו של יעקב אבינו נחשבים לנצחיים, כי הביטוי האמתי שלהם הוא בהמשכיות דרכו על ידי צאצאיו. משמעותה של המשכיות זו התחדדה במיוחד בתקופת השעבוד במצרים – כאשר למרות הקשיים ולמרות שלא ידעו מתי תסתיים הגלות, שמרו בני ישראל על זהותם הייחודית ו"לא שינו את שמם, לשונם ולבושם". ולכן גם נתונים אלה נכללים ב'ויחי יעקב'.
 
אנו, השרויים בסיומה של הגלות האחרונה של ישראל ומתמודדים עם קשיים מבלי לדעת את קצם המדויק – יכולים וצריכים להתעודד מכך. עלינו לזכור כי ההתמודדות עם קשיי הגלות היא חלק מחיי יעקב. היא דווקא זו שמחדדת את הקשר הפנימי של כל יהודי לחייו הרוחניים והנצחיים של יעקב אבינו.
 
אך עם זאת, פונים אנו בזעקה ותביעה לאבינו שבשמים, כי בניו הוכיחו די והותר עמידה איתנה בקשיי הגלות. אין צורך בעוד צרות וניסיונות למיניהם, והגיעה העת לגאולה השלמה!
 
(התוועדויות תשמ"ט חלק ב עמוד 148)