יעקב קרא לבנו יוסף ומבקש ממנו להשבע שלא יקבור אותו במצרים, אלא יעלה אותו לקבורה במערת המכפלה. לאחר מכן יוסף שומע שאביו חולה והוא הולך לבקר אותו, ואיתו שני בניו - מנשה ואפרים - המגיעים לקבל ברכה מיעקב.

פרשת השבוע - פרשת ויחי, עם פירוש רש"י

ישיש ושבע תלאות הגיע יעקב אבינו למצרים בגיל 130. שם זכה לחיות 17 שנים שלוות ולרוות נחת מצאצאיו – תקופה שפיצתה על כל השנים המרות שקדמו לה. לכן נקראת הפרשה 'ויחי'. אלה היו חיי יעקב האמתיים.

גם מראה-עיניים סותר – אינו עילה מוצדקת לטרפוד האמונה. כי המאמין האמתי לא בונה את אמונתו על פי מה שרואה, אלא אך ורק על פי מה שכתוב בתורה ומה שקובעים חכמיה

זו לא המצאה שלנו, ההתייחסות לחיי יעקב. זו הגדרה של התורה – ומכך לא יכולה לצאת כל תקלה. כל גישה ועמדה לכל עניין שהוא הנובעת מתוך התורה – לעולם לא תוליד תופעה או מצב שנוגדים לכללי התורה

מדוע היותו של יוסף מלך והתפקיד המצפה לשבט לוי מנעו מהשניים לשאת מיטה – הרי אנו רואים שמשה רבינו, שהיה מלך ולוי גם יחד, לא נמנע מלשאת את ארונו של יוסף בעת יציאת מצרים?

יעקב מגלה לבניו את הפוטנציאל האישי של כל אחד מהם

היופי האמיתי של אישה בישראל הוא הצניעות. זה יופייה וזה כבודה, כמו שנאמר "כל כבודה בת מלך פנימה". וזו הברכה שבירך יעקב את אשר - שבנותיו יהיו נאות בצניעותן, ובזכות מעלתן זו יהיו "נשואות לכוהנים גדולים".

כוחו המיוחד של יוסף – לחבר אלוקות עם העולם הגשמי – הוא זה שנותן את הכוח להגיע לגאולה, ולכן הוא דווקא בישר עליה.

האור האלוקי שלמעלה מהטבע הוא זה שמעניק את הכוחות להתמודד עם כל הקשיים שמזמנת הגלות ולהתגבר עליהם.

יוסף האמין שהרצון האלוקי מכוון על כל אחד ואחד מהגורמים הקשורים לירידתו למצרים: שלו, של אביו ושל אחיו. לכן הוא לא שלח שליח לאביו, הוא עצמו לא עזב את מצרים ללכת לקראת אביו, והוא לא כעס על אחיו על מעשיהם הנורא כלפיו

בני זוג שמרגישים את הקשר הקיים ביניהם גם בגוף וגם בנשמה, הזוגיות והחיבור ביניהם הרבה יותר חזק ואיתן מאלו שהקשר ביניהם קיים וידוע רק ברובד הגופני-חיצוני ולא הנשמתי-פנימי.

"מעשה אבות סימן לבנים" - עבודת האבות נותנת לנו כוחות. בפרט ההבטחה בסוף חומש בראשית, שכמו שירדו לגלות מצרים, כך גם יעלו.

מה עשו הכהנים בבית-המקדש? הם ניקו וקירצפו, חתכו את הבשר ובישלו אותו, וניקו וקירצפו שוב. כך גם האשה. היא "כהן" בבית מקדשה הפרטי. זו עבודת הקדש הנעלית ביותר שיכולה להיות; עבודה הרבה יותר פנימית מזו של הגבר. 

עידוד וחיזוק נפשי שאבו ישראל מארונו של יוסף במצרים, שהוא סימל לא רק את העבר הטוב, כשהוא שלט במצרים, אלא גם ובעיקר את העתיד טוב, כשיקוימו דבריו, ועם ישראל יצא ממצרים ויקח את ארונו לישראל. 

בטרם יעקב פותח בגילוי הסודות, הוא שוב קורא לשבטים להתקבץ אליו ואינו מגלה להם את הסודות. הכיצד למדים המפרשים, שיעקב ביקש לגלות את הקץ?

רחל מסמלת מסירות-נפש תוך ויתור על שלמות אישית. היא מוותרת על רצונה להיקבר במקום קדוש, כדי להיות לעזר לבניה. ועל כך אומר לה הקב"ה: "יש שכר לפעולתך".

חייו של יעקב אבינו נחשבים לנצחיים, כי הביטוי האמיתי שלהם הוא בהמשכיות דרכו על ידי צאצאיו. משמעותה של המשכיות זו התחדדה במיוחד בתקופת השעבוד במצרים – כאשר למרות הקשיים שמרו בני ישראל על זהותם הייחודית ו"לא שינו את שמם, לשונם ולבושם". 

רחל, היא עיקרה של בית. מתאים לה לוותר על השלימות העצמית שלה, ולא להקבר עם בעלה, אלא להקבר על אם הדרך, כדי שתהיה עזרה לבניה, אפילו אם הם לא ממש "מוצלחים" לפי שאיפת ליבה, הם הרי גולים, כי הם עבדו עבודה זרה... 

גלות יעקב ובניו במצרים הייתה אמורה להתחיל בעבדות קשה ונוראית, ולמעשה גזירה זו לא מומשה בזכות העבדות הקשה שעבד יוסף.

פרשת ויחי עוסקת בפטירתו של יעקב אבינו, עליו נאמר "יעקב אבינו לא מת", אם כך, מדוע נקבר? ומהו ההסבר בדברי הגמרא "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים"? על כך ועוד בשיעור מרתק מפי הרב זלמן נוטיק משפיע בישיבת תורת אמת בירושלים, העוסק בפרשת השבוע לאור שיחותיו הק' של הרבי מלך המשיח.