זיכרונה של הנשמה את הייחודיות היהודית מעצב את הווייתה הרבה לפני כן – כבר מבטן ומלידה. ההוראה "זכור" פונה לכל יהודי, בכל גיל.

בנפשו של כל אדם קיימת מין מרדנות עמלקית. מין נטייה שלא להתרשם מגילויי אלוקות, גם כשהם מוחשיים ברמה של קריעת ים סוף.

סוגיית 'עמלק' במובנו הרוחני, משמעות קליפת 'עמלק' שבכל אדם והדרך לביטולה, תופסת מקום רחב במאמרי שבת זכור וחג הפורים של אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. במאמרים מתבארים העניינים באריכות גדולה, כולל ביאור בשורשו של עמלק למעלה, בעולמות העליונים. ♦ לקט אודות מלחמת עמלק שבעבודת האדם.

עמלק עומד כנגד עם ישראל, מפני שהוא מתנגד לייצוגו של ה' בעולם. היות עמלק שורש הכפירה והשנאה שאין להם יסוד רציונאלי, מחייבת להשמיד אותו בלא להיכנס לשיח עמו. גם אל עמלק שבפנימיות – המנתק בין השכל והרגש, ובכך יוצר ספיקות רגשיים בנוגע למושכלות, יש להתייחס באותה הדרך.

"אשר קרך" הוא מצנן את החום הטבעי של נפש היהודי שנמשכת מאש ה' והוא לועג לתפיסה ואמונה בהשגחה פרטית בעולם שה' מסובב הכל לטובתו של היהודי והכרה כזו, אכן, מפיחה בו שמחה, אך עמלק "מקרר" ומפרש הכל כענין של "מקריות"... ובמילא הוא מנסה לשתק את רגשות התפעלותו של היהודי המעוררים אותו באהבה לאלוקיו

ישנה מצווה בתורה למחוק מהעולם את העם העמלקי, כמו שנאמר "תמחה את זכר עמלק". כיום אין אנו יודעים מי מגיע מזרע עמלק. ישנה גם דעה כי זו מצווה שמוטלת רק על מי שהוא מלך ישראל. ולכן לפועל, מי שימלא את המצווה בשלמות יהיה מלך המשיח. 

ישנן דרגות של חוצפה והתרסה שאנו יכולים למחוק מאישיותנו. אך ישנן דרגות מהן אין לנו אפשרות להיפטר בכוחות עצמנו. רק כאשר תבוא הגאולה השלמה, יימחה מתוכנו כל שמץ של רוע, בהשראת המשיח.

עמלק מייצג מצב. מצב בו יודעים את האמת, יודעים את ה', מודעים לנשמה האלוקית ולקשר המחייב בינה ובין הבורא - ובכל זאת מורדים בו - כשבאים לידי תכל'ס, וצריכים ליישם את הידע הזה- משהו משתבש ואיכשהו הידע לא עובד.

העבודה הרוחנית של מחיית עמלק היא ההתגברות על הנתק. ליצור מצב בריא בו השכל והרגש משפיעים וניכרים בדיבור ובמעשה. 

מי שמשלים את מחיית עמלק הוא המלך המשיח. הוא זה שמביא לחיבור המושלם בין י' ה' לבין ו' ה' – מצב רוחני איכותי שישפיע הן בנפשו של כל יהודי והן בעולם כולו.