בתחילת פרשת-השבוע מופיעה האזהרה לכוהנים להישמר מלהיטמא למתים. האזהרה פותחת בכפל לשון: "אמור אל הכוהנים... ואמרת אליהם", ולמדים מכך חז"ל (יבמות קיד, א) כי יש כאן אזהרה כפולה: אחת, לעצם העניין ושנייה, "להזהיר גדולים על הקטנים": שהכוהנים המבוגרים יחנכו גם את בניהם הקטנים להישמר מלהיטמא.
 
מצוות חינוך הקטנים והכנתם לקראת ימי הבגרות, בהם יתחייבו במצוות – מהווה גם את מהותה של התקופה הנוכחית בשנה – ימי ספירת-העומר וההכנה לקראת מתן-תורה. חג הפסח נחשב ללידת עם ישראל, עת יצאנו ממצרים, ואחריו מגיעה תקופת החינוך וההכנה לקראת חג השבועות, בו ניתנה לנו התורה והתחייבנו במצוות.
 
חינוך זה אינו רק חינוך בסיסי. זהו חינוך לשלמות יתרה. כפי שנרמז הדבר בלשון חז"ל הנזכרת: "להזהיר גדולים על הקטנים" – להזהיר מלשון זוהר. כלומר: להביא את הקטנים לזהור ולהאיר על-ידי הקפדה על קוצו של יוד.
 
דבר זה גם רמוז גם בשמה של מצוות ספירת-העומר הנזכרת, שמופיעה גם היא בפרשת-השבוע. המילה ספירה היא מלשון אבן ספיר מאירה, כי בפנימיותה, מיועדת הספירה לזכך ולהאיר את נשמותינו להיות ראויות לקבלת התורה.
 
החינוך לשלמות קשור במיוחד לכוהנים – כי הם, בעבודת הקרבנות, מקרבים את עם ישראל אל השם ומרוממים אותו לשלמות גבוהה של קדושה מאירה.
 
חינוך כזה מהווה הכנה ראויה לביאת משיח צדקנו, שימלא תפקיד זה בקנה-מידה מקסימאלי: על-ידו יאיר העולם כולו באור הקדושה, כי הוא יחנך את כל הנבראים להכרה מלאה ושלמה בבורא.