על כל חטא, גם על החמור ביותר, מסוגלת התשובה לפעול כפרה וסליחה מידית. לכן גם קובע הרמב"ם להלכה: "סוף ישראל לעשות תשובה (וכיום, אין יהודי שלא הרהר מימיו תשובה)… – ומיד הם נגאלים".
בכל עסקה או שותפות מקובל לחתום על מסמך או להביא עדים, למניעת התכחשות של אחד הצדדים. לעומת זאת, כאשר אדם מפקיד דבר-מה אצל ידיד – פעמים רבות הוא סומך על יושרו האישי של השומר כלפיו וכלפי השם. משום כך, כאשר השומר מתכחש למעשה ההפקדה, הוא מכונה בתורה מועל "מעל בהשם" (ויקרא ה, כא). הוא מתעלם כביכול מנוכחותו של השם, שהנו היחיד שיודע את האמת חוץ ממנו ומהמפקיד. ובלשונו של רש"י, "מכחש בשלישי שביניהם".
בביטוי "שלישי שביניהם" מדגיש רש"י כי השם אינו רק עד לנעשה אלא ממש שותף וצד שלישי בעניין. הצד הראשון הוא המפקיד, שאמור לקבל בחזרה את שלו, הצד השני הוא השומר, שכרגע הפיקדון ברשותו, והצד השלישי הוא השם, שהנו הבעלים האמתי של הפיקדון. כי הלוא "להשם הארץ ומלואה" (תהילים כד, א), והוא שהעניק למפקיד בעלות על החפץ.
לפיכך כאשר השומר מחליט ליטול בעלות על החפץ, הוא בעצם מתכחש לאדנותו של השם שנתן למפקיד את הבעלות. משום כך, מעשהו חמור במיוחד ומכונה בתורה מעילה בהשם.
יחד עם זאת, למרות חומרת המעשה, ניתנת לחוטא דרך של תשובה. התורה מפרטת מה עליו לעשות, ומציינת כי כאשר יעשה זאת – "וכיפר עליו ונסלח לו". כוחה של התשובה כה גדול, עד שגם על חטא חמור כזה היא מתקבלת מיד.
על כל חטא, גם על החמור ביותר, מסוגלת התשובה לפעול כפרה וסליחה מידית. לכן גם קובע הרמב"ם להלכה: "סוף ישראל לעשות תשובה (וכיום, אין יהודי שלא הרהר מימיו תשובה)… – ומיד הם נגאלים". התשובה מוחקת לחלוטין את כל החטאים שהם העילה לגלות, וממילא, יכולה מיד לבוא הגאולה.
(ליקוטי שיחות כרך ז עמוד 1)