שבט לוי נבחרו להתמסר לעבודת-הקודש בבית-המקדש, ולכן לא השתתפו במלחמות ישראל. אולם הייתה מלחמה אחת בה כן השתתפו – מלחמת מדיין.
הסיבה לכך היא כי בשונה מכל המלחמות שנועדו לכיבוש אדמות, הייתה מלחמה זו במטרה "לתת נקמת השם במדיין". המדיינים התריסו כנגד הקדוש-ברוך-הוא בכך שהחטיאו את ישראל, והמלחמה בהם נועדה להכרית את המתריסים. מלחמה כזו נחשבת לעבודת-קודש ולכן נטלו בה בני לוי חלק.
מאותה סיבה קיבלו בני לוי חלק מביזת המלחמה, למרות שמכל הביזות האחרות נאסר עליהם ליהנות. במלחמה שייעודה "לתת את נקמת השם" – ראוי כי אלה שנקראים "חיל השם" יקבלו מכס.
הרמב"ם קובע כי המובן הרחב של הביטוי "חיל השם", שייך לא רק לבני לוי אלא לכל יהודי הרוצה להתמסר ולהקדיש את חייו למילוי הרצון האלוקי. בהקשר הזה, מלמדת מלחמת מדיין כי מילוי הרצון האלוקי אינו מסתכם בהתנתקות מהנאות העולם והסתגרות בד' אמות של תורה ותפילה. חלק ממנו הוא שותפות מלאה ופעילה במאבק נגד "מדיין".
המילה "מדיין" היא מלשון מדון ומריבה. מדון שהינו תוצאה משנאת-חינם – מה שכידוע הביא לחורבן הבית השני ולגלות הארוכה, שעדיין לא נגאלנו ממנה (נכון לכתיבת השורות). לפיכך, כל מי שרואה את עצמו חלק מ"חיל השם" – חייב ללחום בתופעה ששמה "מדיין" ולהרבות באהבת-ישראל, אהבת-חינם. בכך מחישים את סיום הגלות ומתחילים 'לטעום' מהאהבה המופלאה שתשרור בינינו בגאולה האמיתית והשלמה – עם התגלותו לעין כול של משיח-צדקנו בקרוב ממש.
(ליקוטי שיחות כרך כג עמוד 209)