התגלותו של הקדוש-ברוך-הוא אל משה הייתה בממדים 'זעירים' – במידה שהוא יכול להכיל.
בפרשת השבוע שעבר – פקודי – מסופר על הקמת המשכן ועל השראת השכינה בו. בפרשת-השבוע – ויקרא – מפורטים דיני הקרבנות. השראת השכינה היא התגלות אלוקית עליונה אל הנבראים. עבודת הקרבנות – העלאת בהמות גשמיות כקרבן לשמים – היא התעלות של הנבראים אל הקדוש-ברוך-הוא..
גם בעובדות המתייחסות למשה רבינו יש הבדל בין שתי הפרשיות. בפרשת פקודי מסופר כי ההתגלות האלוקית הייתה כזו שמשה התקשה לשאת. "ולא יכול משה לבוא אל אוהד מועד, כי שכן עליו הענן (האלוקי)". פרשת השבוע פותחת במילה ויקרא כשהאות 'א' שבה זעירה – לציין כי קריאתו-התגלותו של הקדוש-ברוך-הוא אל משה הייתה בממדים 'זעירים' – במידה שהוא יכול להכיל.
פרשת ויקרא באה דווקא אחר פרשת פקודי, משום שאת ההתגלות האלוקית העליונה צריך 'לפרוט' במינון 'זעיר' אותו מסוגלים הנבראים להכיל, ולהשתמש בו כדי להתעלות. התגלות השכינה במשכן אינה אלא נתינת-כוח לאדם להעלות את עצמו ואת כל חפצי החולין שלו לקדושה.
דבר דומה קיים בכל יום ויום: יהודי מתחיל את יומו בתפילה ובקביעת עת ללימוד התורה, ובעיתוי כזה הוא שרוי בדרגה רוחנית גבוהה. אך התכלית היא, להצליח 'לפרוט' את הדרגה הרוחנית הגבוהה גם למצבים אליהם הוא עובר לאחר שסיים להתפלל וללמוד. לדאוג שגם פעילויות החולין בהן עוסק אחר-כך, תהיינה חדורות באינטרס הרוחני – להפוך את העולם כולו לסביבה של קדושה. זוהי למעשה כל מטרת הבריאה – להפוך את העולם לדירה לשכינה; למקום בו האלוקות ניכרת על כל צעד ושעל. השלמתה של משימתה זו פירושה הגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד.
(התוועדויות כרך לט עמוד 209)