זו אפוא הסיבה שנס זה הונצח לדורות – כדי להזכיר לנו כי עלינו להשפיע על הגויים. על כל אחד ואחת מאתנו לדעת כי צריך לגרום לכל גוי שבאים עמו במגע לקיים את שבע המצוות המוטלות עליו
השבת שלפני חג הפסח נקראת 'שבת הגדול' על שם הנס הגדול שאירע בה. היה זה לאחר שהמצרים ראו כי בני-ישראל קושרים לכרעי מיטותיהם גדיים וטלאים. בני-ישראל הסבירו להם כי נצטוו להכין בהמות לקרבן הפסח – הקרבן שישחטו ויאכלו בלילה בו יכה הקדוש-ברוך-הוא את בכורות מצרים. הבכורות שמעו ותבעו במפגיע לשחרר את בני-ישראל קודם לכן, כדי להציל את עורם. העם המצרי סרב וכך התלקחה – בשבת הסמוכה ליציאת מצרים – מלחמה פנימית במצרים בין הבכורות לבין האחרים, שהביאה לקטל גדול.
מדוע זה נחשב לנס כה גדול, עד כדי שמנציחים אותו לדורות? – ההסבר יובן על פי הלכה שכותב הרמב"ם: "צווה משה רבנו מפי הגבורה (=הקדוש-ברוך-הוא) לכוף (=להכריח) את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נוח". על עם ישראל מוטל לא רק לקיים בעצמם את המצוות, אלא גם להשפיע על הגויים לקיים את שבע המצוות המוטלות עליהם.
חובה זו הייתה בעצם מוטלת גם על אבותינו במצרים. אמנם הם לא יכלו להכריח את המצרים לקיים מצוות, כמו שלא יכלו לאלצם לקיים את הציווי האלוקי "שלח את עמי" – מכל מקום היה עליהם להשתדל בכך ככל שניתן.
זו הייתה אחת הסיבות שבני-ישראל נצטוו להראות למצרים את הגדיים והטלאים שמכינים לקרבן הפסח. הייתה כאן מטרה עקיפה לקומם את הבכורות המצריים כדי שייאבקו למען שחרור בני-ישראל, כרצון הבורא. בפעולה עקיפה זו קיימו בני ישראל את חובתם להשפיע על הגויים לקיים את רצון הבורא.
וזו אפוא הסיבה שנס זה הונצח לדורות – כדי להזכיר לנו כי עלינו להשפיע על הגויים. על כל אחד ואחת מאתנו לדעת כי צריך לגרום לכל גוי שבאים עמו במגע לקיים את שבע המצוות המוטלות עליו – ובכך להאדיר בעולם את ריבונותו של הקדוש-ברוך-הוא, כדי להחיש את הגאולה האמיתית והשלמה.
(ליקוטי שיחות כרך ז עמוד 212)
