פסח בשער. אמנם אפילו בתי הספר טרם יצאו לחופשת חג, אולם בבתי הכנסת כבר מבשרים השבת על החג הקרב ובא.
 
זו אחת מארבע שבתות בשנה בהן חורגים מהמקובל וקוראים בתורה קריאה נוספת על פרשת השבוע – למרות שלא חל בשבת שום חג או מועד. ארבע שבתות אלו די סמוכות, והשבת הנוכחית, שהיא האחרונה בסדרה, מוקדשת לחג הפסח הקרב ובא. קוראים בה על ההנחיות שקיבלו אבותינו כיצד להקריב את קרבן הפסח בשעותיהם האחרונות במצרים. הקרבן שכמותו אנו מצווים להקריב מדי שנה בשנה בבית-המקדש שבירושלים. 
 
יש בה, בקריאה הזו דווקא בתורה, אקט מאוד ייחודי. בשונה מפרשיות השבוע אותן קוראים במטרה לעבור במשך כל שנה על כל התורה; בשונה גם מהפרשיות שמוסיפים לקרוא בכל החגים, כדי לעסוק 'בזמן אמת' בענייני דיומא – הרי שעל הקריאה הנוכחית לא חל הנימוק הראשון וגם לא הנימוק השני. היא אינה חלק מהקריאה הסדירה בתורה ולכאורה היא גם לא עוסקת 'בזמן אמת' בענייני דיומא. היא מתייחסת לחג שיחול רק בעוד כמה שבועות.
 
במקור, תיקנו את הקריאה בזמן שבית-המקדש קיים, כדי לעורר את בני ישראל להכין מבעוד מועד טלה או גדי עמו יעלו לרגל ויקריבוהו לקרבן פסח. פסח הוא החג הראשון בהיסטוריה של עמנו ולכן מבין שלושת הרגלים קבעו דווקא לכבודו תזכורת מקדימה כזו. אלא שכיום, כל עוד לא נבנה בית-המקדש, לא ממש מובן מה בעצם הרעיון שבקריאה הזו?
 
המסקנה המתבקשת היא שאכן התזכורת מיועדת גם לנו. אכן גם אנחנו מצווים להיזכר בחובת הקרבן שעיתויה ממשמש ובא. אנחנו צריכים לחיות באמונה ובציפייה מתמדת שהנה, ממש בכל רגע מגיעה הגאולה השלמה ונבנה בית-המקדש – וכולנו עולים לירושלים כדי להקריב את קרבן החג.
 
אמנם אמונה זו צריכה לזרום בעורקנו בכל עת ובכל שעה ולא רק לקראת חג הפסח. אולם מכל מקום יש בחג הפסח משהו שמעורר בנו את הציפייה לגאולה יותר מתמיד. פסח היה הגאולה הראשונה של עמנו ובכלל הובטחנו כי בניסן נגאלו אבותינו ובניסן אנו עתידים להיגאל.
 
כך שהקריאה בתורה השבת אכן עוסקת 'בזמן אמת' בענייני דיומא. היא מהווה לנו תזכורת ערה ומלבה לציפייתנו הגדולה לגאולה ולאמונתנו כי עוד השנה נזכה להקריב את קרבן הפסח בבית-המקדש השלישי.
 
                                                            * 

אחד הפרטים שנשמע השבת בקריאה הייחודית בתורה הוא הציווי שנצטוו אבותינו להצטייד כל אחד בכבש כבר ארבעה ימים מראש, לפני היום המיועד להקרבת הקרבן. הכבש כידוע היה אליל מצרי, וההצטיידות ההמונית של בני ישראל בכבשים העלתה אצל המצרים חשדות.
 
וזו בדיוק הייתה המטרה. לעמת את בני ישראל מול המצרים ולהוציא מהם אמירה אמיצה – כן, אנחנו מתכוונים לשחוט את אלילכם לכבוד אלוקינו, אלוקים האמת האחד והיחיד! ארבעה ימים עמדו אבותינו בנחישות מול מעבידיהם העריצים והוכיחו כי לא מדובר בגחמה רגעית, אלא בצעד איתן ויציב: גילינו את האמונה באלוקינו ואנו דבקים בה!
 
כאשר אנו קוראים על כך בתורה אנחנו שואבים כוח שגם כיום תהיה בנו אמונה נחושה ואיתנה. אנחנו שואבים כוח להצהיר בקול גדול – בדומה לאבותינו – אמונים בקדוש-ברוך-הוא ובהבטחותיו אלינו על ידי עבדיו הנביאים.
 
הקריאה בתורה מחזקת בנו את האמונה השלמה בנבואה ששמענו מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי בדור זה, ממש בכל רגע, עומדת להתגשם הגאולה השלמה, ולכן אנו מצפים ביתר קוצר רוח להקרבת קרבן הפסח בבית-המקדש השלישי כבר בחג הפסח הקרוב.