ב'תורה-אור' לאדה"ז בפרשתנו, נמצא מאמר הדן בשמחת החתן והכלה בהשתייך לפסוק "ואעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ... זבת חלב ודבש" (שמות ג' י"ז)

והוא מבאר את הנמשל שברעיון, בו משמשת המילה כלה סמל לכלות נפש ולמאוויה להסתלק מהגוף ומאידך בסמל של דבש נעשית הכלה בחינת כלא, כלואה ועצורה... הכיצד מתבטא הדבר? לעומת זאת בבריאת האדם ויצירת חווה אח"ה למדים בתורה אור ד-ו את רעיון השלמות שביניהם בשל היותם מייצגי כוחות החכמה והבינה.

מה, אפוא, ניתן להסיק בנוגע לנישואין בבחינה מעשית ואיזה דרכים בעבודת ה' הם מסמלים? הכיצד?

נישואיהם של יעקב ורחל

כבר בבריאת העולם נבראה הבאר, מקום מפגשם של יעקב ורחל ואח"כ נפגשו שם משה וצפורה.

פי הבאר נבראה בערב שבת בין השמשות ואברהם ויצחק לא הוצרכו לתקנה, ואולם, אח"כ סתמוה הפלישתים ואז נזקקו אברהם ויצחק לשוב ולחפור אותה. יעקב מצאה פעורה אך עדיין היה עליו לגולל את האבן הכבדה שמעליה... והוא עשה זאת בקלילות שכזו, כחליצת פקק מלוע הבקבוק...

משה כבר מצא את פי הבאר פעורה לגמרי.

הבאר הזו נועדה להמשיך את השפעת הקודש לעולם. בע"ש בין השמשות נבראה פיה, המקור ממנו נמשך שפעה לעולם. רשעי הדור גרמו שהמשכת השפע לעולם תיפגם.

כאשר נאספו כל העדרים ליד הבאר, גללו את האבן שעל פיה, השקו את הצאן ואח"כ השיבו את האבן למקומה.

העדרים הם סמל למחנות המלאכים, שבאו אל יעקב והבחינו כי השפע היה מועט מאוד מחמת הדינים, ובקושי רב נמשך מהבאר, ולכן השיבו את האבן למקומה.

לאחר החלום של יעקב, כשהוא נעשה מרכבה לה' ונתייחד עם המלכות, גלל את האבן מעל פי הבאר, ע"י שהשפיע לתוכה אורות של קודש, ובכך המתיק את הדינים ולכן לא יכלו עוד החיצוניים לינוק ממנה והדין לא נתעורר עוד. המים עלו לקראתו משום שהם נתרבו מאוד ולכן לא הוצרך עוד יעקב להשיב את האבן למקומה.

נישואיהם של משה וצפורה

משה כבר מצא את הבאר חשופה לגמרי, היות ואבן הדינים לא היתה שם עוד. המים עלו לקראתו ולכן "ותדלינה" בנות יתרו מים מהבאר, ללא כל טורח ויגע, היות והמים היו מרובים והיו נשפעים מאליהם...

ונתמזל להם לצדיקים אלה..

יעקב נמלט לו מלפני אחיו עשיו שהיה סמל החיצוניים, ונזדמנה לו הבאר, סמל הקדושה. היות ומי שבורח מהחיצוניים, פוגע בקדושה. כשהבחינה הבאר ביעקב והכירה בצדקותו, עלתה לקראתו ושמחה עימו. שלמות התייחדות הצדיק בקדושה, מגיעם לתכליתם רק ע"י נשואיו, ולכן נזדמנה לו שם, רחל.

משה ברח מלפני פרעה, ונקרתה לפניו הבאר, היא הכירה בבעליה הצדיק ועלתה לפניו, ושם פגש את בת זוגו, צפורה. יעקב הכיר ברוה"ק כי רחל מיועדת עבורו, ובשלה נזדמן אל הבאר, לכן ניגש אל הבאר וגלל את האבן מעליה..

משה הכיר בעובדה, שבת זוגו נמצאת בסמוך לו לבאר, היות והמים עלו לקראתו... רוה"ק אף פעם לא סרה ממנו, והוא ,אכן, ידע שצפורה היא המיועדת עבורו... ומשה שער, אם בא אדם ואסף את יעקב לביתו, יבוא גם אדם נוסף ויאסוף את משה לביתו...

תחילה הכל נתכבדו לרעות את צאנו של יתרו, שהיה כהן מדין, אך כשהוא נכח כי אין מאום בע"ז והוא נטש אותה, נטשוהו מוקיריו והחרימוהו... ושבע בנותיו נאלצו לרעות את צאנו, ובבואן אל הבאר, קמו עליהן הרועים וגרשום משם...

"ויקם משה ויושיען וישק את צאנם..." הוא עשה זאת, לא משום שידע שצפורה היא בת זוגו, אך משום שלחם את קנאת ה'.

נצנצה רוח הקודש בבנות יתרו וספרו לו כי איש מצרי הצילן.. היה זה האיש המצרי שמשה הרגו בשם המפורש, וכשנודע הדבר נמלט בשלו משה למדין, ובכך הובילה יד ההשגחה העליונה להצלתן של בנות מדין וכך נזדמנה לו צפורה והביאה לשלמות התייחדותו של משה בקודש.(עפ"י הזוהר הקדוש פרשת שמות)

שלמותם של אדם וחווה בנישואיהם

האדם מסמל תפיסה של חכמה שהיא כוללת והאור שבה סמוי ונעלם. חווה מסמלת את כח הבינה המביא לגילוי האור הסמוי ולהחיאתו של בעל החכמה.. היות והאדם החכם, הוא שקט ומאופק ואינו זורם ומתבטא. האישה בחמימות הרגש שלה, מביאה להפשרת הקפאון שלו ולזרימת האור שבחכמה, הדבר מביא את החיאתו, ולכן היא מכונה "חווה אם כל חי".

מדוע אין היא מכונה אם כן "חיה"? היות וחווה היא בחינת ביטוי וחוות דעת המביאים לבעליהן חיים.

תפיסתו של האדם היא בחינת זכוכית שקופה, ואשר דרכה עוברות קרני העצם, הנופלות אליה באופן ישיר, כי אין שם חציצה של כל גוף מונע ומעכב.

תפיסת האישה מדומה למראה המתגלם מבעד למראה, אשר עוטה אותה מאחוריה גוף דקיק של כסף. הקרניים הנופלות עליה, נהדפות אחורנית ומשתקפת חזות גוף העצם לאלו המתבוננים במראה.

תפיסת האישה נעשית באורח פלאי, משום שיש כאן מסוגלות לצפות במה שמתרחש מאחוריה. כיצד מתבטא הדבר בנמשל?

הרגשות ההומים שבליבה, מונעים ממנה השקף חלק וצלול... היא צופה וחוזה לעומק. היא מבחינה במסרים העמוקים ובצורת מבט זו, היא מעוררת... מניעה ומפשירה את הכפור עד שהוא מתחיל לשפוע ולזרום, דהיינו, להתבטא.

עצם עובדת היותו המשפיעה, מזכה אותה, ובכך הוא משמח אותה, ולכן נחתמת ברכת החנים השישית במילים: "משמח חתן וכלה".

התרומה שהיא מעניקה לו בתכונת הבינה שלו, ובהביאתו לידי גילוי (חווה) מביאה לו חיים (אם כל חי) והברכה האחרונה חותמת במילים :"המשמח חתן עם הכלה." (תורה אור ד-ו) 

כלות נפש

כלות של נפש היא תוצאה של מידת הגבורה המביאה להסתלקות של צמאון וכמיהה עזה. 

המושג "כלא" המשתקף מהמילה "כלה" מורה על איפוק והבלגה ועל היכולת להשאר בכלי הגוף מתוך שמחה. מה, אכן, כובש ומכניע את תנועת ההתפשטות?

הדבש הוא מתוק משום שהוא נמשך מקו של חסד, אך יש בו גבורב שבהסד והיא מכווצת את ארבעת יסודות המאכל הנטמן בו. ע"י כך נמנעת תנועת ההתפשטות, כך שיסודות מאכל זה אינם מתפרקים, מתפוררים ומתרקבים. הדבש סמיך הוא ומדביק את יסודות המאכל והוא כובש אותו והופך את המרירות שבו לטעם הדבש המתוק.
הסוכר, בשל היותו נטול מנדת הגבורה, אינו יכול לכווץ,,אינו יכול לכבוש ולהכניע ולהפוף את מרירות הטעם למתיקות ערבה כדבש.

איזה נמשל טמון בדוגמא זו? הנשמה צמאה להסתלק מהגוף ולהתייחד עם ה'.

נמשכים אליה אורות אלוקה, הנמשכים משורש הנעלה ממקור הניצוץ האלוקי, אליו כמהה הנשמה לשוב. אורות אלו נמשכים לאדם ממקור המצוות והם מהוות בחינת דבש המדביק, ומדביק את הנשמה לגוף שלא תייחל להסתלק ממנו... אור זה מעורר את היהודי לנחות (שרש - ח.ת.נ) לעולם המציאותי.

הנחיתה לעולם המציאות (חתן) תחת כלות הנפש וההסתלקות הופכים לכלה המסמלת תנועה של: כלא" מעתר וכבישה, עד שטעמן המר של הזדונות מתמתק למתיקות של דבש...

"אלוקי, נשמה שנתת בי...אתה משמרה בקרבי" כדבש המשמר.

מושיעם של ישראל

1. כשנולד משה, ראתה יוכבד את הזריחה העצומה, שקרנה ממנו, בשל היוולדו מהול...שהרי, אין השכינה שורה על אדם ערל.

2. שלושה חדשים הצפינה אותו יוכבד...שלשה חדשים נתכסתה השכינה ממשה, מאז יציאת בנ"י ממצרים ועד למעמד הר סיני, ולא היתה ניכרת בו האספקלריא המאירה, ואולם במתן תורה נתגלתה השכינה ושרתה על משה לעיניהם של כל בנ"י, והשכינה לא יכלה עוד להצפין... להסתיר על הקול שהגיע אליה מאת ה'.

3. תבת הגומא רומזת על הארון, שלוחות הברית נתנו בו. החמר והזפת שיוכבד ציפתה את התיבה מבית ומחוץ, מסמלים את ארון הברית, שהיה מצופה זהב מבית ומחוץ.

4. "ותחמרה בחמר" סמל לחומרות שגזר ה', במצוות עשה ובמצוות לא תעשה. חמר רומז על רמ"ח מצוות עשה והזפת השחורה מסמלת את שחרות הדין, הרומזת על מצוות ל"ת.

5. "ותשם בה את הילד" זהו עם ישראל

6. "ותשם בסוף" המצוות הגיעו לתוקפם וחומרתם רק בסוף הדרך (סוף) לאחר 40 שנות נידודים במדבר, כשהגיעו לארץ ישראל.

7. "על שפת היאור" סמל לשפה, שמשמעותה דיבור, והמילה יאור מסמלת ענין של הוראה, היא התורה שבע"פ, שהורו לנו חכמינו עפ"י הדבור, ועל פיהם ניתנה לנו תורת ישראל. 

8. "ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור"- בשעה, שפסקו ישראל מלמוד התורה, ירדה מידת הדין לרחוץ (מדמן) של ישראל על עלבון התורה.(היאור הוא סמל לתורה.)

9. "ונערותיה הולכות אל היאור"-הם שרי האומות הרודפים את עם ישראל.

10. "על יד היאור"- בסיבת עלבון התורה.

11. "ותפתח ותראהו את הילד..והנה נער בוכה"-זוהי השכינה, העומדת על ישראל כאם על הבנים..ורק בכי של תפילה פותח את השערים שננעלו מחמת הדין. 

12. מילדי העברים – כי הם רכי לב, מכח האבות ומכח האמהות לשוב לקונם, היות וגזע הטהור, שהם נמשכים ממנו, מסייע להם לחזור, אם אפילו מעט מצר להם.

13. ותקרא את אם הילד – זה סוד השכינה, שהיא סמל לרחל המבכה על בניה, ביחוד בשעה שהצדיקים היורדים לפני התיבה, ומתפללים על כל צרה, שלא תבוא על העם, ואז בוכה עימם השכינה, והם נענים.