בפרשת וישב מתוארת הלידה החריגה של פרץ וזרח – התאומים של יהודה ותמר. אחד התאומים הוציא את ידו מבטן אמו, והמיילדת הזדרזה לקשור על ידו חוט אדום לסמן שהוא הבכור. בשלב זה הוא החזיר את ידו פנימה, ואז הקדימו אחיו ונולד לפניו. שמותיהם  של התאומים תיארו את ההתרחשות: זרח הוא מי שנכרך על ידו חוט זורח, ופרץ הוא זה שהתפרץ להיוולד הראשון.
 
ב"ספר הבהיר" (ספר קבלה קדום) מובא שהשמות זרח ופרץ מזכירים את השמש והירח. זרח מזכיר עצם שזורח בקביעות – השמש, ופרץ מזכיר את הירח, שמתפרץ ומאיר מחדש מדי חודש.
 
הזריחה הקבועה של השמש מסמלת את עבודת השם של הצדיקים, שנמצאים תמיד בדרגה רוחנית גבוהה ויציבה. התמורות שבהארת הירח מסמלות את עבודת השם של בעלי התשובה. כמו הירח שאורו הולך ונעלם ואז שב ומתגלה בשיאו – כך בעלי התשובה היו בתהליך ירידה ולאחריו התפרצה ("פרץ") אצלם עלייה גדולה.
 
מעניין הדבר, שדווקא מזרעו של פרץ הגיעה מלכות בית דויד, שתהיה בשיאה אצל המשיח. אצל בעלי התשובה מוכח כי לאחר ירידה גדולה מגיעה עלייה עצומה במידה כזו שאף עלייה אחרת לא יכולה להשתוות אליה. וכמו שאמרו חז"ל: "במקום שבעלי תשובה עומדים – אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד". וכך בדיוק מתרקמת הגאולה: דווקא מתוך תהליך הירידה הגדולה של הגלות – "מתפרצת" ומתגלה מלכותו של המשיח בגאולה השלמה.
 
ואכן נכתב בספר הזוהר, כי בגאולה השלמה יעניק המשיח גם לצדיקים את המעלה הנשגבה של חזרה בתשובה.