פרשתנו פרשת  'תולדות' מספרת על לידתם וחייהם של יעקב ועשיו. באחת משיחותיו הקדושות של הרבי מה"מ מליובאוויטש, מביא ומבאר הרבי רעיון נפלא על הפסוק "ויתרוצצו הבנים בקרבה"...

אומרים חז"ל, שכבר בהיותם ברחם אימם נתגלו אצל יעקב ועשיו נטיות מנוגדות - יעקב נמשך לבית-המדרש, ואילו עשיו נמשך לבית עבודה-זרה. כמו-כן אומרים חז"ל, שמריבתם של השניים, היתה בעצם - סביב "נחלת שני עולמות".... 

 
נשאלת כאן השאלה, מדוע הייתה ביניהם מריבה בעניין זה, והלוא השאיפות השונות של כל אחד ואחד מהם יוצרת חלוקת תחומים ברורה - סביר להניח שיעקב ירצה בעולם-הבא (הרוחני),ואילו עשיו יבחר בחיי העולם-הזה (הגשמי..).   מכאן, שיעקב רצה אף הוא את העולם-הזה, ועשיו תבע אף את העולם-הבא...   וזה תמוה - למה לו לעשיו הרשע לרצות בעולם הבא - הרוחני ?! 

 
דרך מיוחדת

 
כשמתעמקים יותר בסוגיה זו, מתעוררת תמיהה גדולה על עצם העניין שבנו של יצחק אבינו, עשיו, שהיה קשור אל הקב"ה בכל נימי נפשו, התאווה עוד בהיותו ברחם אימו לעבודה-זרה !?   השאלה אינה על כך שכאשר גדל היה לרשע, שכן לאדם ניתנה בחירה חופשית לנהוג כרצונו; אבל איך ייתכן שעוד בבטן אימו גילה עשיו נטייה טבעית לעבודה-זרה?! חייבים לומר, אומר הרבי, שנטייה זו כשלעצמה לא הייתה דבר רע, אלא דרך מיוחדת בעבודת-ה'.

 
הרמב"ם מסביר בהרחבה שבין עובדי-ה' יש שני טיפוסים כלליים: 'החסיד המעולה' ו'הכובש את יצרו'. הראשון מתאווה רק אל הטוב, וכל עבודתו היא בעלייה מתמדת בתוך הקדושה עצמה (ה'דתי'). לעומתו, השני (ה'חוזר בתשובה') המתאווה עדיין גם אל הרע,וגדולתו היא בכך, שהוא כובש - כל הזמן (!) את יצרו... 

 
שני העולמות

 
יעקב ועשיו, כפי שנוצרו בטבעם, מסמלים את שתי הדרכים הללו כפי שהם גם - בקדושה!...       טבעו של יעקב - "איש תם יושב אוהלים" (- אוהלה של התורה ועומקי ההיהדות...), שהוא 'החסיד המעולה' העובד על עצמו וכובש את - עולמו הפנימי...;  ואילו טבעו של עשיו - "איש יודע ציד", הוא 'הכובש את יצרו' - 'העולם הגדול' הזר והמתנכר... כשתכלית המשיכה הטבעית של עשיו לעבודה-זרה הייתה, שיתגבר עליה ויכבוש את יצרו. 

 
על כן רבו שניהם על "נחלת שני עולמות": גם יעקב וגם עשיו, כפי שנוצרו בטבעם, רצו בעצם את - שני העולמות. אלא שאצל יעקב היה העולם-הבא עיקר, בגלל היותו עולם טהור וקדוש, המתאים לשאיפתו של 'החסיד המעולה'.    

 

ואולם עשיו - הוא ראה אתהיתרון דווקא בעולם-הזה, שבו צריך לכבוש את היצר ולהתגבר על כל ההפרעות והמכשולים, דבר התואם את עבודת 'הכובש את יצרו' - המוסיף לעולם קדושה - מיוחדת ונפלאה... 

 
ההבדל ביניהם היה אפוא בשאלה, איזה משני העולמות הוא העיקר, אבל (בפנימיות) שניהם רצו בהחלט להשיג את שני העולמות, העולם הזה והעולם הבא. 

 
לצאת לשדה

 
כולנו בני יעקב. יהודי צריך להיות "איש תם יושב אוהלים" - ללמוד תורה בתמימות, מבלי לנסות לעוותה ולהכניס לתוכה את הרצונות האישיים והאנוכיים... זו התחלה וזה הבסיס לעבודתו של יהודי. 

 
עם זאת צריך יהודי להיות גם "יודע ציד" - לצאת לשדה, לעולם, ולעשות מהדברים שיש בעולם 'מטעמים' לאבינו שבשמים. וכאשר היציאה אל העולם נעשית כהמשך ל"יושב אוהלים" - (ע"י, שלפחות - קובע עיתים לתורה ושומר עיקריה...) מגינה התורה על האדם שיוכל להצליח בשליחותו זו. 

 
חזק !