שכר השכירים הוא בין הנושאים המדוברים ביותר בישראל. פעם אלו הבנקאים ופעם אלו המורים, פעם אלו עמילי המכס ופעם – עובדי העיריות. מדי תקופה, מתנהל ויכוח על גובה שכרם של העובדים במגזר מסוים, נוצר משבר, מתארגנת שביתה, מתקיימים מגעים, מגיעים לפשרה ונרגעות הרוחות. עד למשבר הבא.
 
העובדים תמיד תאבים ליותר, ופעמים רבות – אפשר להבין אותם. במיוחד כאשר חלה התייקרות במשק, שמחייבת חלק ניכר מהאוכלוסייה בישראל להדק חגורות ולכלכל את ההוצאות ביתר דקדקנות – מה יותר טבעי מכך, שהורים מפרנסים ירצו תוספת שכר, כדי שיוכלו להרשות לילדיהם עוד קצת מוצרים?
 
*
 
בשונה מהשכר, הרבה פחות מדובר על מידת המוסריות של העובדים. עד כמה הוגנים העובדים כלפי מעבידיהם ואכן עומדים במה שנדרש מהם כדי לזכות בשכר ביושר.
 
הכוונה בעיקר היא לניצול הזמן. הבה נהיה כנים: כמה שכירים יכולים להצהיר בתום לב, כי אכן הם ממלאים את שעות העבודה הנדרשות מהם? אחרי שמקזזים את ההפסקות שמסוכמות ומקובלות על המעבידים – האמנם לא מתבזבזות על-ידי העובדים דקות יקרות, באותם זמנים שאין עליהם עיניים עוקבות ו'מטרידות'?
 
אין בשורות אלו כוונה להביע עמדה בעניין גובה השכר. זהו סתם חומר למחשבה עבור כל השכירים. כי רבים לא שמים לב לכך, שההגינות העצמית של השכיר גובלת ממש בדיני גזלה. שכר שנלקח על זמן עבודה שלא נוצל, כמוהו כגזלה כפשוטה! וכמו שכותב הרמב"ם בסוף הלכות שכירות: "העני (=הפועל) מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל-הבית ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן... אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן!".
 
דוגמה מיוחדת במינה ליושר והגינות נותן לנו יעקב אבינו. בפרשת השבוע אנו קוראים על עבודתו בניהול עדרי הצאן של לבן חמיו, שהיה אבי אבות הרמאים וניסה באלף ואחת צורות לנגוס בשכרו – ומכל מקום, כפי שמעידה התורה, לא פגע הדבר כהוא זה במוסריותו של יעקב והוא שמר בעבודתו על התמדה ויושר מופלגים.
 
יעקב הנחיל לנו מוסר-עבודה מאלף וראוי שנאמץ אותו. אפשר ונכון לדרוש מהגופים המשלמים את מה שמגיע – אבל לא פחות מכך ואף יותר מכך, צריך כל עובד לדרוש מעצמו שלא לחטוא בבזבוז זמן שגובל בגזל.
 
*
 
חז"ל מכנים כל יהודי כפועל. פועל בשרות הקדוש-ברוך-הוא. הקדוש-ברוך-הוא דורש מאתנו עבודה – קיום התורה והמצוות, ומבטיח בתמורה שכר – הן בגשמיות והן ברוחניות. בגשמיות – בריאות, פרנסה, שלום והצלחה בכל מעשה ידינו, וברוחניות – גילויים אלוקיים מופלאים, שאל שיאם נגיע בקרוב ממש, בגאולה השלמה.
 
העבודה שנדרשת מאתנו לא פשוטה. אנחנו נדרשים לנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה ולקיום מצוות, להקדיש להם את כל יכולותינו ובעצם לכלכל את כל אורחותינו אך ורק לפי הרצון האלוקי.
 
וכאן נדרשת מאתנו הגינות עצמית. כי אמנם בלתי אפשרי להתחמק מעיני ה'מעביד' שלנו – אבל נותרה בידינו זכות הבחירה החופשית. ניתנת לנו בלעדיות על ההחלטה אם להתנהג ביושר ולעובדו כראוי, בלב שלם, או חלילה לא.
 
יהיה אשר יהיה, אנחנו נתמיד לתבוע מהקדוש-ברוך-הוא את השכר המגיע לעם ישראל – את ביאת הגאולה השלמה – כי כלל-העם אכן השלים את העבודה המחויבת לשכר הזה. כך אמר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אבל לכל אחד מאתנו כשהוא לעצמו יש עוד הרבה מה לשפר, ומן הראוי שנפתח את היושר העצמי ולפחות נגלה נכונות לעובדו באמת ובתמים. ולו בכדי שיהיו לנו יותר פנים לתבוע.
 
טיזר
 
מן הראוי שנפַתח יושר עצמי ולפחות נגלה נכונות לעובדו באמת ובתמים. ולו בכדי שיהיו לנו יותר פנים לתבוע את שכר העבודה – את הגאולה השלמה