שני נחשולים אנושיים השתרכו במשך שעות ארוכות. אלפי גברים ונשים עמדו בתורות נפרדים והמתינו לרגע הגדול שלהם – הרגע בו יעמדו לפני הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, יקבלו מידו הקדושה דולר לצדקה ויזכו בברכה.
 
בין האלפים עמדה שולי שרון, תושבת אילת בשנות העשרים לחייה. שולי יצאה לטיול בארצות-הברית, 'לנקות ראש' בעגה הישראלית, ואמרו לה שהיא חייבת לעצמה להקדיש זמן לביקור אצל הרבי מליובאוויטש. לכן היא כאן.
 
שולי כבר ידעה מה תשאל את הרבי. במהלך הטיול הכירה צעיר יהודי בשם דיויד והתלבטה האם כדאי לה לשזור עמו את עתידה. היא בחרה כי הרבי יכריע עבורה.
 
כאשר עמדה מול הרבי, שאלה את שאלתה. הרבי הביט בה במבט עמוק וחודר והשיב במילים ספורות, שנתנו לה להבין כי דיויד אינו מיועד לה.
 
המומה מהבהירות בה נאמרו הדברים ובכלל מהתחושה לעמוד מול עיניים שמאומה לא נסתר מהן, יצאה שולי מלפני הרבי. ידיה אחזו בדולר אותו קיבלה כעת. הסבירו לה כי את הדולר היא שומרת לעצמה, ואת תמורתו – עם תוספת כלשהי – עליה לתת לצדקה. שולי ציפתה את הדולר בלמינציה קשיחה ושקופה, ומאז הוא מונח למראשותיה.
 
כמובן, היא שמעה לעצת הרבי ועזבה את דיויד. כעבור זמן-מה שבה לארץ, מצאה עבודה וחייה נכנסו לשגרה. שנים רבות נקפו, עד שהגיעו רגעים גורליים בחייה שהוכרעו בזכות הדולר.
 
שולי הקימה את ביתה לפני עשר שנים. היא כבר הייתה בגיל 48, והיה בה ובבעלה רצון עז לזכות בילדים. היה ברור להם כי ללא התערבות רפואית המשימה לא תעלה בידם ואמנם הם עברו כמה טיפולים. אך כולם נכשלו.
 
באותם ימים שמעה שולי מקרובת משפחה שהתקרבה לחסידות חב"ד, על האפשרות לשאול את הרבי מליובאוויטש שאלות ולהתברך באמצעות 'איגרות קודש'. 'איגרות' קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
 
שולי החליטה לנסות זאת בעצמה. לאחר הטיפולים הכושלים היא הייתה מרירה ומאוד קיוותה כי תצליח למצוא בספרי הרבי תקווה וברכה. היא נסעה לביתה של אותה קרובת משפחה ובסיועה כתבה מכתב לרבי והכניסה אותו לכרך 'איגרות קודש'.
 
התרגשות מילאה אותה עת פתחה את הספר ומצאה בעמודים החופפים למכתבה תשובה לאישה שהייתה במצב זהה לשלה. הרבי עודד את אותה אישה והורה לה לעבור למרכז רפואי אחר מזו שמטופלת בו, ושולי הבינה כי כך גם עליה לעשות.
 
כאשר ביקרה שולי לראשונה במרפאה החדשה, נח מבטה על התיק שפתחו עבורה. משהו שם היה לה מוכר. כן, זה המספר הסידורי של התיק – 26603. מה כל כך מוכר לה במספר הזה? היא חשבה וחשבה, ופתאום הכתה בה ההכרה: הן המספר הזה מונח למראשותיה! אלו הספרות הראשונות במספר הסידורי של שטר הדולר אותו קיבלה מהרבי! שולי האמינה בכל לבה כי אין זה סתם צירוף מקרים. היא ראתה בכך איתות כי אכן היא נמצאת כעת בדרך אל האושר.
 
לאחר מספר שבועות הגיעה שולי לבדיקה שגרתית בבית הרפואה 'יוספטל' באילת. ד"ר צוברי, מנהל מחלקת יולדות. ערך לה סדרת בדיקות ובסיומן הייתה בפיו בשורה מעורבת: אכן שולי עומדת ללדת, אך ככל הנראה העובר סובל מתסמונת דאון.
 
תסמונת דאון! הדבר האחרון לו חיכתה שולי. ימים ארוכים היא הסתובבה כסהרורית ולא ידעה מה לעשות עם עצמה. מי שהרעיף עליה אמונה וביטחון היה שליחו של הרבי באילת, הרב מענדי קליין. בעזרתו, כתבה לרבי מכתב נוסף, ושוב זכתה באמצעות 'איגרות קודש' למענה מעודד ומבטיח. הרבי כתב שם על המשך ימי ההיריון וכי לרופאים ניתנה משמים רשות רק לרפא ולא לחזות תחזיות.
 
בהמלצת הרב קליין, החלה שולי להשתתף בשיעור שבועי ביהדות. הוסבר לה כי מעשה מסוג כזה הוא כלי כביכול, שבו תשרה עבורה הברכה האלוקית.
 
בהגיע זמנה, הגיעה שולי לחדר הלידה. נפשית, הייתה מאוששת ומלאה אמונה כי ברכות הרבי תעשינה את שלהן. בהברקה פתאומית לקחה פיסת נייר וכתבה עליה שלוש ספרות: 943. היו אלה הספרות המסיימות את המספר הסידורי של שטר הדולר מהרבי. היא קיפלה את הנייר, נתנה אותו לד"ר צוברי שליווה אותה, וביקשה ממנו כי יפתח את הנייר רק לאחר הלידה.
 
שולי ילדה תינוקת חמודה, בריאה ושלמה, כנגד התחזיות הרפואיות. לאחר הלידה פתח הרופא את הנייר ולא הצליח לכלוא את התרגשותו מול שולי: "כיצד ניחשת את הזמן המדויק של שעת הלידה?".
 
"זה לא ניחוש", חייכה שולי באושר. "הרבי מליובאוויטש גילה לי"...