בפרשתנו מובא הציווי על מינוי מלך. הרמב"ם מגדיר את מהות המלך כ"לב" העם. כשם שחיות הגוף תלויה בלב, כך קיומו של העם תלוי במלך.
 
השוואת המלך ללב דורשת ביאור: הלוא מנהיגם של אברי הגוף הוא המוח ולא הלב, ואם כן מתאים יותר להשוות את מנהיג העם למוח ולא ללב?! שאלה זו מתחדדת על הרקע שנשיא הסנהדרין מכונה במקורות "ראש הדור". מדוע אפוא המלך, שחשיבותו גדולה משל הנשיא – מסומל כ"לב", שערכו נמוך משל הראש (המוח)!
 
כדי להבין זאת יש לתת את הדעת להבדל בין נשיא לבין מלך. הנשיא עוסק בהוראת התורה והלכותיה. המלך בשמירה על הסדר הציבורי ובסיפוק צרכי העם. נתון חשוב נוסף הוא, שהעם הם אלו שמכלכלים במיסיהם את צרכי בית המלוכה, אך לא את צרכי הנשיא וביתו.
 
נמצא, שדווקא המלך מקיים יחסי גומלין עם העם: הוא מנהיג אותם והם מקיימים אותו. יחסים שמזכירים את פעילות הלב, שמזרים דם לכל האיברים וגם שואב מהם את הדם חזרה אליו. ולכן המלך מדומה ללב.
 
לעומת זאת, התקשורת של המוח עם האברים שונה. משהו שמזכיר מפקד שמנחית פקודות על פקודיו מבלי להיות ניזון מהם. וזהו בדיוק צביון תפקידו של נשיא הסנהדרין, שמורה לכל העם הלכות מבלי להיות תלוי בהם.
 
מנהיג יוצא דופן היה משה רבינו, ששימש בו זמנית גם כמלך וגם כנשיא. היו בו תכונות מנהיגות ייחודיות שאפשרו את היותו מצד אחד מורה הוראה מרומם, ומצד שני – מלך המעורב בחיי העם וממלא את צרכיהם. וכזו גם מנהיגותו של מלך המשיח, שמצד אחד יחזיר את מעמד המלוכה לשלמותו, ומצד שני ישמש כנשיא הסנהדרין וילמד את סודות התורה לכל העם.