האנשים שרכשו את המינוי ידעו, כי לאחר שייכנסו אל קודש-הקודשים, מבלי שיהיו ראויים באמת לתפקיד הכהונה הגדולה, הם ימותו – מכל מקום, רבה הייתה ההשתוקקות לאפשרות לראות את המקום הנשגב.
מהפסוק "לא תיטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח השם אלוקיך", למדו חכמים שאין להשתמש לבניית המקדש בחומרים עשויים עץ. כל הקירות שבבית המקדש היו עשויים אבנים או לבנים.
יוצאת מן הכלל הייתה לשכתו של הכוהן הגדול, שהייתה עשויה עץ, ומכאן שמה – "לשכת העץ". מדוע אכן הייתה לשכה זו שונה מהלשכות האחרות?
ההסבר לכך נעוץ בקשר שיש לכוהן הגדול עם עץ: בפסוק "כימי העץ ימי עמי" (ישעיהו סה, כב), מופיע העץ כסמל לאריכות ימים. הכוהן הגדול קשור גם הוא לאריכות ימים, שכן בזכות תפילותיו מתברכים בני דורו באריכות ימים (כפי שזה בא לידי ביטוי גם בדין 'עיר מקלט': 'עיר מקלט' היא מרחב מוגן שאליו נמלט מי שהרג נפש בשגגה, כדי להינצל מנקמתם של קרובי ההרוג. על הרוצח בשגגה להישאר במקום עד מותו של הכוהן הגדול, משום ש"רוצח מקצר ימיו של אדם וכוהן גדול מאריך ימיו של אדם"). וזהו אפוא הרעיון שגלום בבניית הלשכה: לשכתו של מי שדואג לאריכות ימים עשויה מחומר שמסמל אריכות ימים.
בזמן המקדש השני נקראה לשכה זו 'לשכת פרהדרין'. 'פרהדרין' זהו כינוי לפקידי מלוכה מתחלפים. בזמן בית שני, כאשר יד הגויים הייתה תקיפה על ישראל, נרכשה הכהונה הגדולה בכסף ותחלופת האנשים בתפקיד הייתה גדולה ויש אומרים שמכאן מקור הכינוי. אולם מכל מקום, דווקא בעניין זה רמוזה גם מעלה גדולה: האנשים שרכשו את המינוי ידעו, כי לאחר שייכנסו אל קודש-הקודשים, מבלי שיהיו ראויים באמת לתפקיד הכהונה הגדולה, הם ימותו (כפי שקרה בפועל למאות אנשים!) – מכל מקום, למרות המחיר הכבד, רבה הייתה ההשתוקקות לאפשרות לראות את המקום הנשגב.
בקרוב ממש נזכה לראות בבניין בית המקדש השלישי בתפארתו, כולל לשכת העץ על כל מעלותיה הרוחניות.
(ליקוטי שיחות חלק כח עמוד 219)