ערי מקלט הן ערים שמיועדות לקליטת רוצחים בשגגה. בפרשת השבוע מופיע הציווי על הקמת שלוש ערי מקלט בארץ ישראל, מהעבר המערבי של הירדן – בנוסף לשלוש ערים כאלה שכבר הכין משה רבינו בעבר הירדן המזרחי.
 
בהמשך הפרשה, מופיע ציווי על בניית שלוש ערי מקלט נוספות על השש: "ואם ירחיב השם אלוקיך את גבולך... ויספת לך עוד שלוש ערים". ומסביר רש"י, שהכוונה היא לזמן בו עתידה ארץ ישראל להתרחב על פני ארצות העמים קיני קניזי וקדמוני (עמון, מואב ואדום). כיבושם העתידי של חבלי ארץ אלה ירחיב במידה משמעותית את גבולותיה של ארץ ישראל, ויצריך בנייה של שלוש ערי מקלט נוספות.
 
הרמב"ם רואה בהוראה זו הוכחה חותכת להתרחשותה של הגאולה העתידה, שכן מצווה זו מעולם לא מומשה, ולא ייתכן שהיא נאמרה לחינם.
 
בדומה לגאולה הכוללת הצפויה לכולנו, קיימת תופעה של גאולה רוחנית פרטית אצל כל אחד. כל מצב בו אדם מצליח לפרוץ את מגבלות אישיותו ולהתקדם מעל ומעבר אליהן, מהווה מין גאולה קטנה. ולכל אחד ניתנות הזדמנויות כאלה. כל אחד מסוגל להגיע לגאולה פרטית ואף להתקדם אל גאולה פרטית נוספת. להתקדם ולהתעלות מחיל אל חיל.
 
כשם שבמצוות ערי המקלט לא די בשש שהוקמו בעבר, ועדיין מוטל עלינו להקים ערים נוספות – כך גם בעבודת השם האישית של כל אחד. אין להסתפק בגאולה פרטית אחת או יותר אליהן הצלחנו להגיע, אלא מוטל עלינו להוסיף ולהתקדם עוד ועוד. עד שנגיע לגאולה הכוללת, האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש.