רגעים ספורים לפני שמעביר את שרביט ההנהגה ליהושע, מרגיש משה את הצורך לשחזר עימם אירועים גורליים שהביאו לשינויים לא נעימים במצבם הדמוגרפי, ולתהפוכות ביחסי הכוחות מול אומות העולם.
 
הפסוק המוכר ביותר בפרשה, הוא ללא ספק “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. פסוק זה אמרו בני יעקב, המכונה “ישראל”, ליד מיטתו בכדי להבטיח לאביהם כי כל בניו הולכים בדרכיו באמונה הפשוטה כי ה’ אחד, ואין זולתו. בפסוק זה בוחר משה להדריך את בני ישראל לפני מותו, לאחר ששמעו מפיו שנית את עשרת הדברות, את השכר הטמון בקיומם, וההפסד המונח בעיזבונם.
 
“שמע” היא ראשי תיבות של דברי הנביא בהפטרת הפרשה: “שאו מרום עינכם וראו מי ברא אלה”, בהכרת הטוב וההבנה מי ברא ונתן את הברכה בעולם, ניתן להגיע לתשובה אמיתית, ולדקדוק כנה, כיצד אנו כנבראים משיבים גמול לקב”ה, או חלילה, כופרים בטובה ומשיבים תחתיה, במעשים לא רצויים. להכרת הטוב וליראת שמים ניתן להגיע בעצם ההבטה למעלה, כך מובא בספרים הקדושים.
 
דוגמאות לכך ניתן ללמוד ממקומות נוספים בתורה בהם גרמה ההבטה לשמים, פעולה על טבעית. במלחמת עמלק, למשל, מסופר שבכל זמן שהיו ידיו של משה מונפות כלפי מעלה, נצחו ישראל, וכשהיו למטה, היו מפסידים. הגמרא שואלת, וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? ומשיבה על כך: סוד ההצלחה במעשה משה היה טמון בזה שבני ישראל הביטו כלפי מעלה, ונזכרו באביהם שבשמים, אז היו מנצחים, אך כשהיו מביטים על מעשה ידיהם ומאמינים בכוחם, היו מובסים.
 
ברגעים אלו שלפני הסתלקותו מבקש משה להשריש בבני ישראל את סוד האמונה, את ההבנה כי בכל מצב: “שאו מרום עיניכם”, יש להביט ולזכור “מי ברא אלה”, מי הגורם לכל המאורעות, ומי הכתובת היחידה לבקשת עזרה. משה רואה בעיניו את ימי הגלות הקשים, את הזמנים בהם יאכל העם מרורים, יוכה ויושפל עד עפר, ומציע “שאו מרום עיניכם”, יש כתובת, יש אבא בשמים שכל רצונו הוא לראות את בניו שבים אליו, קוראים לו, אבא.
 
גם לאחר גלות קשה שבאה בעקבות הזנחת דרך התורה והמצוות, מחכה הקב”ה לשמוע את התביעה לגאולה, גם לאחר שבני ישראל מתערבים בגויים לומדים ממעשיהם וסוגדים לעבודה זרה מוכן הקב”ה לנווט את דרכם חזרה לדרך הישר והטוב, כי בכל רגע ובכל מקום ממנו מבקש יהודי את עזרתו של הקב”ה, הוא יזכה לזה.
 
“בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים”, מוסיף משה רבינו, “ושבת עד ה’ אלוקיך ושמעת בקולו, כי א-ל רחום ה’ אלוקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם”, גלות זו האחרונה, בה נראה כי המצב אינו בשליטה, וכי הרוע רודף את עם ישראל, מזכיר משה, “שאו מרום עיניכם”, הקב”ה מחכה שנבקש גאולה, שנעשה פעולה נוספת להתקרב אליו, להוכיח את עצמנו.
 
הרבי מלך המשיח שליט”א מדגיש בשיחותיו כי כעת מה שנותר הוא לתבוע את הגאולה האמיתית והשלימה, זו שנאמרה בשבועה לאבותינו. חלפו הימים הקשים, עם ישראל דוכא דיו, הסבל הגדיש את הסאה, כעת עלינו להתחזק בדרישה כלפי הקב”ה, אבא, אנו רוצים גאולה!