בגאולה השלמה ייהפכו כל צומות החורבן לימי חג. כפי שנאמר בספר זכריה (ח, יט): "כה אמר השם צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (על פי התורה, מתחיל מניין החודשים מניסן. השם 'צום הרביעי' מתייחס לצום החל בחודש הרביעי מניסן – שבעה-עשר בתמוז, 'צום החמישי' הוא תשעה באב, 'צום השביעי' הוא צום גדליה (ג' בתשרי) ו'צום העשירי' הוא עשרה בטבת).
 
הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כותב, כי לא רק שימי הצומות עצמם ייהפכו לחגים, אלא גם שלושת השבועות שבין י"ז תמוז לתשעה באב (המכונים 'בין המצרים') ייהפכו לימי שמחה. ובלשונו של הרבי: "ידוע גודל השמחה שתהיה לעתיד לבוא בזמן של שלושת השבועות, ובפרט בתשעת הימים [החל מראש-חודש אב), ובפרט בימי שבעה-עשר בתמוז ותשעה באב. והשמחה שבמועדים אלו (מה שימים אלו יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים), תהיה שמחה גדולה ביתר שאת וביתר עוז מהשמחה שבמועדים על דרך הרגיל".
 
השאלה היא, כאשר תשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון (כמו השנה) – מה יהיה בגאולה השלמה: האם יחגגו בשבת או ביום ראשון? לדעת ה'חתם סופר' נראה שיחגגו את היום הזה ביום ראשון: "לכאורה קשה מדוע נאמר בפסוק 'צום הרביעי וצום החמישי', ולא אמר בפשטות 'י"ז בתמוז ותשעה באב יהיו לששון ולשמחה'? אלא על כרחך שלא היום גורם את המועד לעתיד לבוא, אלא הצום גורם, ולכן כשיבנה בית המקדש ויחול יום התענית בשבת, יהיה יום הששון והמועד גם כן ביום ראשון שלמחרת, דהיינו ביום שהיו צמים בזמן הגלות".   
 
אך מדברי הרבי משמע כי נחגוג בתשעה באב גם כשזה יחול בשבת: "כאשר התענית חל להיות ביום השבת – נדחה רק עניין הצום, אך לא עניינו הטוב, ואדרבה: היות שכל שבת הוא יום רצון, 'חמדת ימים אותו קראת', ומצוה לענגו... וזהו יום הקשור עם הגאולה – הרי אז ה'עת רצון' שבתענית היא ביתר שאת וביתר עוז, ואזי התענית היא כ'יום טוב ויום ששון ושמחה', מעין ובדוגמת כפי שיהיה בימות המשיח".