אירועים רבים פוקדים אותנו במשך השנים שגורמים לזעזועים בחיינו, בעוד שאנחנו רוצים רק קצת שקט ושלווה, החל במאורעות קשים ומהותיים יותר וכלה בסיטואציות הקטנות בחיי היום יום, כמו למשל כשאנחנו מגלים את הרכב של השכן חונה בדיוק בחניה שלנו בשובנו לאחר יום עבודה מתיש, או כשהילד מתחיל לגלות סימני עצמאות, ובמילים 'מחוספסות' מבהיר לנו בדיוק את דעתו, עמדותיו ורצונו בכך שלא 'נתערב' בהחלטותיו.  דוגמאות אלה ורבות אחרות, יכולות להפר את השקט והאיזון.
 
הדרך הפשוטה שאנו נוטים להתמודד, היא הדרך המעשית, הכוללת מגוון אפשרויות תגובה: הגישה העדינה, המתחשבת והמכילה, ועד לתגובה קשה     ו'העמדה במקום'. דרך נוספת, היא דרך השתיקה וה'בליעה'. זו האחרונה, ספק אם תחזיק לאורך זמן. שהרי כמה יכול אדם לבלוע ולהכיל?!
 
התגובה, תהיה אשר תהיה, נשלפת בדרך כלל אוטומטית בהתאם לפרשנות שלנו את המקרה. ולכן, עוד לפני דרך המעשה, יש לאמן את יכולת ההתמודדות כבר בשלב החשיבה. דרך זו יעילה מאוד, שכן היא מנטרלת הרבה טרדות ותחושות לא נעימות, הנובעות מפרשנות שלילית לאירועים. דרך זו, מעניקה כלים לפרש מצבים ואפשרויות מזוויות נוספות, מה שיכול להרגיע ולהביא אותנו להתייחסות חיובית יותר לזעזועים ולמצבים בחיינו, בדרך הגיונית ובריאה יותר.
 
את דרך החיים שטבעו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות" תרגמו הפסיכולוגים למילה אחת: "ריפריימינג". משמעות המילה היא: שליטה במשמעויות ובתפיסה של אנשים. ריפריימינג היא דרך לשנות את מיקוד תשומת הלב שלנו, כך שבעקבות התפיסה החדשה את המציאות, נרגיש או נתנהג שונה.
 
לפני ששופטים את הסיטואציה, מציעה השיטה למצוא דרך נוספת כדי להבין את מניעיה. זו דרך שליטה במשמעויות שאנו מעניקים לאירועים שאנחנו מעורבים בהם בחיים יחד עם התפיסה האישית שלנו לגבי אותם אירועים. כך למשל, כאשר הבן שמתחיל להתבגר מתעקש על דרכו ומבקש שלא להתערב בענייניו. הפרשנות הראשונית והסובייקטיבית לכך תהיה: 'הילד עקשן וחצוף, הוא לא יעשה בבית שלי מה שבא לו. צריך להעמיד אותו במקום'. הדרישה של הילד יש בכוחה לערער את עולמנו ולגרום לנו לכעוס ולהתעצבן, או אפילו להיות חסרי אונים. אך אם ננסה לתת משמעות חדשה לסיטואציה, נוכל לומר: 'הילד זקוק לי, אך כרגע הוא בגיל ההתבגרות ומנסה כמו כל בני גילו לעמוד על רגליו לבד, להתנסות לבד'. האם גם עכשיו, זה יערער אותנו, או אולי יחזק בנו את הרצון לאפשר לילד עצמאות?  אנחת רווחה. השבח לא-ל.
 
הנטיה הראשונה בדרך כלל היא לפרש באופן רע ושלילי. האבסורד הוא, שכשמגיעים רגעים טובים – מהר מאוד אנחנו שוכחים אותם. במקום לחשוב על כל מקרה כאירוע חיובי, או לנסות לפחות לתת לו משמעות חיובית, אנו באופן אוטומטי מעניקים לו משמעות שלילית. האמת? לרוב אנו נגלה שהחששות שלנו אינם אמיתיים.
 
האירוע נשאר אותו אירוע, עובדות המציאות נשארו אותן עובדות, פשוט הענקנו להם משמעות אחרת, חיובית יותר!
 
הרבי ה"צמח צדק" הדריך אותנו בחשיבה חיובית שיוצרת מצבים חיוביים ("טראכט גוט"), אך עוד לפני כן – החשיבה החיובית מעניקה לנו מימדים נוספים שמנטרלים את הרגשות השליליים כמו כעס, עצב ונפילת רוח. חשיבה חיובית מאפשרת לנו ללמוד להסתכל על כל מקרה בעין חיובית, ולהבין שהעולם הוא מקום הרבה יותר נעים, אם רק נדע איך להתבונן ולהבין את משמעויות האירועים שסביבנו.

כעת הבחירה בידנו, בין שתי אפשרויות (לפחות) של הסתכלות על האירועים בחיינו, וכן ההחלטה איזו מהם תהיה נחלתנו.  

איך מתגברים על הרגשה רעה?

השכל וההגיון הקר מסכימים כי עדיף להביט בפן החיובי שבכל דבר, אולם לא פעם הרגש 'שואב' למקום של דכדוך בעקבות מקרה שקרה לנו. איך באמת מצליחים להעצים את ההיגיון על פני הרגש ולעשות את הבחירה הנכונה?
 
אחת הדרכים לכך היא להסתכל בעיניים גאולתיות ולא גלותיות. קרי: לפתוח מבט ולראות את האירועים הסובבים אותנו כמכלול רחב ולא כנקודה מקומית עכשווית מצומצמת. הסתכלות גלובלית זו בעצם 'מרימה' אותנו מד' אמות חשיבה המצומצמות, ומציבה אותנו במימד חדש, גבוה ורחב  בהרבה. משם הדברים נראים אחרת. משם קל יותר לבחור באפשרות של הסתכלות וחשיבה חיובית וממילא גם בהרגשה.
 
"ועוד והוא העיקר שנמצאים בגלות פנימית בענייני עבודת השם" (כ"ח ניסן תנש"א). הגלות במובן האישי היא המקום הפנימי שבו אנחנו נמצאים ועל פיו אנו מנהלים את דפוסי הפעולה והחשיבה. מתבנית המחשבה המצומצמת-מפוחדת יוצאים מפינו משפטים כמו "אני לא יכול", "אינני מסוגל", "אני מחויב כך ולא אחרת". (אלו הן בדיוק אותן 'הנחות העולם' שמגבילות אותנו, כפי שהרבי הריי"צ מאריך במאמר "באתי לגני").
 
עלינו לצאת אפוא מהמקום האישי המצומצם, מן האגו הנמוך, ולהגביה עצמנו גבוה כדי שמשם נראה את העבר ואת העתיד, את המכלול כולו ונבין טוב יותר את התהליכים. במקום זה אפשר למחוק מהלקסיקון ביטויים כמו "נפגעתי מדבריו", "אינני מסוגל שלא להגיב ככה". זו היציאה מהגלות בעבודה היום יומית שלנו. לא שבמצב זה הקשיים ייעלמו, אבל נְפַתַּח את היכולת להתמודד עמם ולהכילם בצורה חיובית. קושי הוא גם הזדמנות; כשנוצר קושי נבדוק מיד איך הוא יכול לקדם אותנו. כל קושי הופך אפוא לאתגר ולהזדמנות להתמודדות, ולא לפתח של נפילה לתהומות ונסיגה.
 
כך כאשר הילד יפגין עצמאות, נאמר לו: 'מצויין, נשמח לראות שאתה עושה את הדברים בצורה נכונה. אם תצטרך אותנו – אנחנו פה'. כמה משפט כזה יכול לבנות ילד מתבגר? המון!
 
ב"דבר מלכות" השבועי הרבי מתבטא כי משיח כבר החל לפעול בעולם. מצב החשיבה הגאולתי כבר פה, אפשרי ונתון לנו. הבה נאפשר אפוא למשיח שכבר נמצא עמנו, לגאול אותנו, בראש ובראשונה מתוך האגו האישי שלנו, אל מקום גאולתי עוצמתי. ומגאולה פרטית לגאולה כללית. אפילו מנהיגי ברית המועצות וארצות הברית כבר נמצאים בעיצומו של התהליך (וגם זה נכתב ב"דבר מלכות" השבוע).
 
בחן את עצמך:

1.    האם אתה מסוגל לספור עד עשר לפני שאתה מגיב מול אקט/דיבור שמכעיס אותך?
2.     מהי הדרך שלך להפוך קושי להזדמנות ולמנוף של צמיחה?
3.    תרגל עם מישהו קרוב אליך את היכולת לתת פרשנות אחת נוספת (לפחות) לארועים שמקיפים אותך.