ד"ר איילת ארז עברה מסלול הכשרה כפול: הן כרופאת ילדים והן כמדענית בתחום הגנטיקה. בזמן מחקרה הבתר-דוקטורט של ד"ר ארז הגיע לבית הרפואה ילד שסבל ממחלה גנטית נדירה הנגרמת ממחסור באנזים האחראי ליצור חומר ביולוגי חיוני. הילד הגיע במצב קשה וסבל מלחץ דם גבוה שלא הגיב לטיפול תרופתי.
 
הקשר בין החסר באנזים לבין התסמינים מהם סבל הילד היה בגדר תעלומה, והרופאים היו חסרי אונים. מה שהתרחש בהמשך היווה דוגמא טובה לכוחו של שיתוף פעולה בין מדע מחקרי לרפואה: ד"ר ארז הצליחה ליצור מודל של המחלה בעכברים וגילתה כי האנזים החסר מעורב בייצור חמרים נוספים, ביניהם יצור חנקן חמצני. המחסור בחומר זה גרם לתסמינים הקשים. בהמשך טופל הילד בתוסף תזונה פשוט שהכיל את החומר והוריד מיידית את לחץ הדם שלו לגבולות הנורמה. "השילוב בין הקליניקה למחקר הוא שהביא להצלחה, והקנה לי אישית סיפוק גדול – כרופאה, כמדענית וכאם", היא אומרת, וממשיכה לשלב בין עבודה מחקרית במכון ויצמן לבין עבודתה כרופאה ב"שיבא".
 
שיתוף פעולה הוא שם המשחק המדעי היום. ביולוגים משתפים פעולה עם אנשי מחשבים ומייצרים ביוטכנולוגיה רפואית שכבר אי אפשר בלעדיה. גם מתמטיקאים שוקדים על גילוי אלגוריתמים שיתאימו למחקרים רפואיים. פיזיקאים עובדים על מיחשוב גנטי ומהנדסי בינה מלאכותית גוזרים תובנות ממחקרים נוירולוגיים לרובוטיקה. אין כמעט שטח מדעי "טהור" שאיננו משתף פעולה עם מגוון כיווני מחשבה וידע מתחומים שונים לחלוטין.
 
לכולם ברור היום שצריך לדעת הכול על הכול כדי להצליח – בכל תחום. המדע הפוסט-מודרני פונה וחוזר במובן מסוים אל המודל של המדע העתיק, שהציג את איש המדע הקלאסי כשילוב של רופא-אמן-פילוסוף-אסטרונום-מוזיקאי. מה שקרוי בלשוננו "איש אשכולות".
 
התפתחות זו מפתיעה, שכן היא מתרחשת לאחר יותר ממאתיים שנה בהן הלכו תחומי ההתמחות והצטמצמו ככל שהתפתח המדע והתעצם שטף המידע.
 
אולם האמת היא שההתפתחות הזו לא ממש מפתיעה. פנימיות התורה היא תורת חסידות חב"ד מתארת מצב נפלא של ידע אינסופי כולל-כל שכולנו ניחשף אליו בקרוב. מודעות הקרויה "דעה את השם" שתחבוק את העולם כולו. השם יודע הכול, כי בעצם הכול כלול בו. על-ידי ידיעת השם – נגיע גם אנו למידע על הכול.
 
מודעות קולקטיבית כל-יודעת וכוללת-כל זו תלווה במצב רגשי של שלווה מוחלטת ואושר אין סופי – שלמות שעומדת להתגשם תכף ומיד ממש.