נאמר בפרקי אבות: "כל האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם". במדרש שמואל מוסבר על כך, כי כאשר יקפיד אדם לומר כל דבר-תורה בשם אומרו, זה יביא אותו להתייגע בלימודו עד שיוכל לומר חידושי-תורה משל עצמו, והיגיעה עם גילוי חידושי-התורה הם מה שמביאים את הגאולה – הזמן בו יהיה "גילוי קניין תורה האמיתי, כי תימלא הארץ דעה את השם – כמים לים מכסים".
 
אולם הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מחדש, כי על-ידי הביאור הפנימי של הביטוי "בשם אומרו", נבין אל נכון כי עצם אמירת הדברים בשם אומרם מביאה את הגאולה. וכך הוא מסביר: בלימוד התורה צריכים לזכור, להכיר ולהרגיש שזו תורתו של הקדוש-ברוך-הוא, נותן התורה; ה"אומר" המקורי שלה. וכאשר למדים מתוך הכרה ב"אומר" התורה – מביאים גם להכרתו בתור ה"אומר" של העולם; מי שאומר את עשרה המאמרות המהווים ומקיימים בכל רגע את כל הבריאה כולה.
 
וזו אפוא תמציתה של העבודה להבאת הגאולה: לגלות את נוכחותו של הקדוש-ברוך-הוא בכל פרט ופרט בעולם ו"לגאול" אותה מההעלם וההסתר בו היא שרויה – ובכך להכשיר את הבריאה אל גילוי האלוקות הנשגב שיתממש בה בגאולה.
 
כראייה לדבר, מצטטת המשנה ממגילת אסתר את הפסוק: "ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי". אסתר גילתה לאחשוורוש בשם מרדכי את המזימה שרקמו בגתן ותרש נגדו, וזה מה שהביא בהמשך לגדולת מרדכי ומפלת המן. על פניו, לא מוכח מכאן שגם הגאולה השלמה תבוא כך. אולם על-פי הסברו של הרבי מתבארים הדברים היטב: המילה 'אסתר' מסמלת את הסתר העולם על האלוקות הגלומה בו. ופירוש הכתוב הוא, שכאשר ההסתר בעצמו 'אומר' ומעיד על נוכחותו של ה'מלך' – מלך מלכי המלכים, מכוח עבודתו של 'מרדכי' – בני ישראל הנקראים 'עם מרדכי' – הרי זו מהותה ועניינה של הגאולה השלמה.
 
מקורות: אבות ו, ו ובמדרש שמואל שם. שיחות קודש, תשל"ח, כרך ד, עמוד 84 ואילך. תורת מנחם, תשמ"ג, כרך ד, עמוד 1792 ואילך, ועוד.