הרבי דיבר על הגאולה הקרבה לבוא לא רק כמשאלת לב כמוסה, אלא כמציאות חיים עכשווית וממשית המתעדת להתרחש בכל רגע.
פרופסור ויקטור פקנל היה יהודי שחי הרחק מחיי הקהילה היהודית. לכן הוא נדהם כשיום אחד נקשה על דלת ביתו אישה יהודיה, כדי להעביר לו מסר מאדמו"ר חסידי מברוקלין. היא הזדהתה בשם מרגרטה חיות וסיפרה לו כי "הרבי מליובביץ ביקש למסור לך שאל תתייאש מהפצת מחקרך בתחום תורת הנפש. תתחזק בדרכך ותמשיך במשנתך, והשם יברך אותך שתהיה לך פריצת דרך לשיטה שפיתחת". אמרה מבלי שהיא מודעת למה שמילותיה יחוללו אצל הפרופסור המלומד.
מרגרתה סיפרה לפרופסור פרנקל שזמן מה לפני נפגשה בברוקלין עם הרבי מליובביץ וסיפרה לרבי שמעת לעת היא נוהגת לבקר בוינה שבאוסטריה. "בפעם הבאה לפני ביקורך בוינה, אנא גשי אל ביתו של פרופסור ויקטור פרנקל ותאמרי לו כי אני מוסר לו שלא יתייאש מדרכו", ביקש ממנה הרבי. שיטתו של פרנקל גרסה שהטיפול הנפשי הטוב ביותר הוא חיבור האדם לאמונה, משמעות וערכים. הוא שרד את מחנות המוות בשואה ושם הגיע למסקנה שהאדם ביסודו מחפש תכלית ותוכן לחייו ולכן רפואת הנפש קשורה עם הקניית תוכן ומשמעות לחיים.
רק שבאותם ימים היה פרנקל נתון במשבר קשה. הוא נרדף בידי מי שלא קיבלו את שיטתו, עד שחדל מהרצאותיו והסתגר בביתו. כששמע את דבריה פרץ בבכי. הוא הראה לה כי על שולחנו מונחים טפסי הגירה לאוסטרליה, אחרי שסבל מרדיפות אישיות בגלל משנתו והחליט לוותר על הפצת שיטתו ולהגר לאוסטרליה. כעת, כשקיבל את המסר מהרבי, החליט להתעודד ולשוב להפיץ את משנתו בגאון. ואכן תקופה קצרה לאחר מכן קיבלה שיטתו הכרה בינלאומית וספרו "אדם מחפש משמעות" נמכר ביותר מעשרה מיליון עותקים.
לראות את הגאולה
אז מה לרבי החסידי מברוקלין ולהפצת משנתו הטיפולית של פרופסור מתבולל מוינה? פרופסור ויקטור פרנקל עבר את מחנות המוות, גיהנום עלי אדמות. הוא ראה סביבו אנשים משתגעים, אחרים הלכו לגדרות החשמל כדי להביא בעצמם לקץ חייהם. זו הייתה מציאות של גיהנום בתוך חיים אנושיים. הוא שאל את עצמו מדוע אנשים שבוחרים להמשיך לחיות במציאות המטורפת הזו? מה מעניק להם את הכוח? מנין הם מצליחים לשאוב את תעצומות הנפש לקום כל בוקר מחדש?
שם הוא הבין את אמירת חז"ל "בכל דור ודור חייב אדם *לראות* את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים"; את הכוח שבראיית העתיד, בסימון מטרה. זהו כוחו של חזון. מי שהיה לו בשביל מה לשרוד – שרד. שם הוא פיתח את השורה התחתונה של שיטתו: מי שיש לו אמונה, משמעות וחזון, יצליח להתעלות מעל המציאות העכשווית, שלפעמים אינה פשוטה ואף מעיקה כעת.
הרבי מליובביץ לא התנסה בטיפול, אבל העניק לאומה שלימה חזון. הרבי דיבר על הגאולה הקרבה לבוא לא רק כמשאלת לב כמוסה, אלא כמציאות חיים עכשווית וממשית המתעדת להתרחש בכל רגע. גאולה היא היעד הסופי, הסביר הרבי. האור בקצה המנהרה. לשם הכל מוביל, זהו החזון האוטופי של מציאות הבריאה המושלמת, של קיום הייעוד האוניברסלי "ויידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויידע כל אשר נשמה באפו השם א-לוהי ישראל מלך".
לכאורה זהו חזון מנותק, רחוק, שאינו קשור אל חיינו. אנו מתמודדים עם האובר-דראפט בבנק, הרצון להתקדם בעבודה והשרידות היום-יומית. איך מתחבר לכל זה חזון הגאולה? אז מה יעניק לנו את הכוח כעת, ברגעי הגלות האחרונים, לפעול למען חזון אחרית הימים?
הרבי לימד אותנו כיצד להפוך את הרגע הזה, מהרגע האחרון של הגלות לרגע הראשון בגאולה. אם נשכיל להבין את שליחות דורנו והתמורות מרחיקות הלכת שעובר העולם - הסביר הרבי - נבין כי הטלטלות והמהמורות שאנו חווים אינם לשווא, אלא הכל חלק מתוכנית א-לוהית מסודרת, חלק ממסע לגאולת העולם. זו ההבנה שתעניק משמעות לכאב והסבל ותיתן לנו את הכוח ברגעים במסע בהם אנו חווים קושי והתמודדות.
אצל הרבי הגאולה אינה חזון מרוחק, אלא מציאות עכשווית שעומדת להתממש כל רגע. כשהרבי דיבר על גאולה ותיאר את שעומד להתרחש, ראינו אותה ממש כאן במו עינינו, עומדת להתממש ברגע הבא שיפציע.
הרבי העניק לנו כוח להתמודד עכשיו מראיית חזון הגאולה. הרבי בעצם כבר ראה אותה, כבר היה בעצמו שם. כעת הוא ביקש לסחוב גם אותנו אל אותה מציאות גאולתית של טוב עולמי. יש לנו את הכח להתחיל לחיות את הגאולה כבר כעת. לחיות לפי הייעוד של "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". לפעול מתוך אהבה, חשיבה חיובית, עשיית טוב וחסד ודביקות בתורה, כדי להכין את העולם לקבלת פני משיח.
הרבי הסביר כי הדרך הישרה להביא את הגאולה היא פשוט ללמוד עליה, לדבר עליה כמציאות ממשית – לסחוב תודעה של גאולה נצחית אל תוך מציאות הגלות ולהפוך את הרגע הזה לרגע של הראשון של הגאולה.
