ארבע שנות ציפייה ותקווה עברו על קהילת רשב"י (רבי שמעון בן יוחאי) בשכונת פורט-לודרדייל שבפלורידה. שנים בהן נשאו הכול תפילות ובקשות לרוב למען רבם האהוב, הרב דניאל ורעייתו אורנה שהינו. הרב ורעייתו, שהנם שליחיו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, עדיין לא זכו להיפקד בפרי בטן.
 
בכל התכנסות נהגו בני הקהילה להעתיר תפילות בעדם. אנשים קיבלו על עצמם לזכותם החלטות טובות לרוב. גברים החלו להניח תפילין, ללבוש ציצית בקביעות, נשים – להדליק נרות בערבי שבתות וחגים, ואלו כאלו – לקרוא תהילים וללמוד בספר התניא – ספר היסוד של חסידות חב"ד.
 
קהילת רשב"י משפחתית מאוד. כולם חשים שותפים לכולם בעתות שמחה כמו בעתות תוגה. כאב של אחת המשפחות הוא כאב משותף לכולם, ובמיוחד כאשר דובר במשפחת הרב.
 
גם הרב ורעייתו לא שקטו על שמריהם. מעבר להחלטות הטובות שקיבלו על עצמם, התייעצו וטופלו אצל רופאים מהשורה הראשונה בתחום. בינתיים, הזמן נקף, כספים לרוב נשפכו – והישועה טרם הופיעה.
 
מנהג קבוע קיים בבית-הכנסת רשב"י – ללמוד מדי בוקר, לאחר סיום תפילת שחרית, כמה הלכות מפי הרב. באחד הבקרים, במהלך שיעור ההלכה הקצר, הפליג מעט הרב דניאל בתיאור התייחסותו של הרבי לנושא הנלמד – הלכות טהרת המשפחה – וסיפר כיצד הדריך הרבי אנשים שפנו אליו בעניין.
 
באותו בוקר נכח בין המתפללים יהודי, שזו הפעם הראשונה שהרב דניאל הבחין בו. האיש קם ממקומו, הזדהה בשם אברהם ישראל וביקש לתאר חוויה אישית שהייתה לו עם הרבי, מעשה שהתרחש עשרים שנה קודם לכן.
 
מזה שנים ארוכות היו המספר ואשתו נשואים, מבלי שיזכו לחבוק ילדים משלהם. באותה תקופה התגוררו בניו-יורק ושם ביקרו אצל  טובי הרופאים והמומחים בתחום, אך אף אחד מהם לא הפיח בהם תקוות. אחד הרופאים המליץ להם בכנות לחשוב על אימוץ. הערכתו הייתה כי סיכוייהם לזכות בילד ביולוגי קלושים.
 
"אשתי ואני היינו מתוסכלים מאוד. דברי הרופא כמו סתמו את הגולל על שארית התקוות שעוד הפחנו בעצמנו. חשנו כאילו הגענו לסיומו של מבוא ללא מוצא.
 
"יום אחד שמענו על הרבי מליובאוויטש ועל ברכותיו המושיעות. הגעתי", מספר אברהם ישראל, "למעמד חלוקת הדולרים לברכה וצדקה, שהתקיים מדי יום ראשון, עמדתי מול הרבי ותיארתי את מצוקתנו. הרבי הביט בי במבט חודר, בירכני והעניק לי דולר לברכה והצלחה.
 
"אני זוכר כי כל כך התרגשתי ממראהו הנאצל של הרבי, עד שלא זכרתי כלל מה אמר לי. נעזרתי באיש שעמד מאחוריי ועמו שחזרתי את ברכת הרבי, אותה תיעדתי בכתב ידי על הדולר המבורך.
 
"המפגש עם הרבי טלטל את נשמתי. לא ידעתי כיצד לתת ביטוי לטלטלה הרוחנית שחשתי, אולם היה לי ברור בוודאות שלא נתונה לערעור כי הברכה תתממש. חזרתי הביתה נסוך אמונה וביטחון כי בקרוב ניפקד בילדים".
 
"חזרנו אפוא לטיפולים רפואיים. שכנעתי את אשתי להתעלם מהפסימיות ששידרו הרופאים ולהתמלא באמונה כמוני. נקפו שנים מספר – ואכן, האמונה בברכה הוכיחה את עצמה. הנה", הצביע אברהם ישראל על נער בן 12 שנכח לצדו, "זהו בננו בכורנו שנולד בברכת הרבי. הילד שלידתו טפחה על פניהם של כל הרופאים חוזי השחורות.
 
"כבוד הרב", המשיך אברהם ישראל במונולוג הבלתי צפוי, "כאשר דיברת על הלכות טהרת המשפחה, נזכרתי כי אמרו לי שטרם זכיתם להתברך בילדים. הרשה לי בבקשה להציע לך משהו מיוחד". אברהם ישראל הוציא מכיסו את ארנקו, שלף מתוכו את הדולר שקיבל מהרבי והושיט אותו לרב. "אצלי הדולר כבר סיים את שליחותו. אקווה שכעת ימשיך את שליחותו אצלכם".
 
דממה שררה באולם בית-הכנסת. הרב דניאל התרגש מאוד מהמחווה, ועמו התרגשו גם כל המתפללים. האמת הייתה, שלבו לא היה שלם עמו לקבל מהאיש את הדולר. הוא ידע מה ערכו הרב של שטר שכזה ולא רצה לקחתו מבעליו. אבל אברהם ישראל לא ויתר, ובאי בית-הכנסת הצטרפו ללחץ שהפעיל. כל כך רצו לראות כבר באושרם של הרב דניאל ורעייתו אורנה. לבסוף, הרב 'נכנע' ונטל את השטר.
 
כשנה לאחר שעבר השטר לידי הרב ורעייתו – נולדה בתם הבכורה, בשעה טובה ומוצלחת. השמחה בקהילה הרקיעה שחקים.
 
שמו של הדולר הסגולי עשה לו כנפיים. מאז הוא הספיק להיות אצל שלושה זוגות נוספים מחברי הקהילה שציפו לישועה ובתוך זמן קצר נפקדו בזרע של קיימא. כעת הוא נמצא אצל זוג רביעי – והקהילה כולה ממתינה ומתפללת למזלם הטוב.