לפני שהתמנה למשרת הרבנות אי שם באחת מערי מדינת ניו-יורק, שלח הרב הצעיר את ידו במסחר. ההצלחה האירה לו פנים, עד לאותו יום מר ונמהר בו התרגשה עליו צרה צרורה: בתיבת הדואר המתין לו מכתב מרשויות המס של ארצות הברית ובו תביעה על העלמת מס.
 
התביעה עמדה על הון עתק. אם כי הייתה לרב אפשרות להתנגד להיקף התביעה, הרי שלעצם התביעה לא יכול להתכחש. היה לרב ברור כי גם אם ישכור את שירותיו של עורך-הדין המבריק ביותר, עדיין יצא בנזק מפולפל, שכדי להשתקם ממנו יידרש לו זמן רב מאוד, אם בכלל...
 
מכל מקום, הוא שכר עורך דין מצליח. עורך הדין בדק את התיק והכין את מרשו לכך שגם במקרה הטוב עומד לפניו של קנס של מאות אלפי דולרים! הרב קלט כי בדרך הטבע אין לו שום סיכוי להינצל מהעונש הצפוי ופנה אפוא לאפיקים רוחניים. הוא סבב בין אדמו"רים מפורסמים ורבנים דגולים וביקש כי יעתירו עליו ברכות להצלה נסית.
 
בינתיים התקרב תאריך המשפט בצעדי ענק, והישועה נראתה רחוקה מאוד מהמציאות הצפויה.
 
חותנו של הרב היה ניצול שואה. באירופה המשוחררת שלאחר המלחמה הכיר מקרוב כמה מגדולי חסידי חב"ד, ודרכם התוודע לאישיותו הכבירה של מנהיגם, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. החותן הכיר את חתנו הצעיר כמי שלא רואה עצמו קרוב לחסידות חב"ד, והעריך כי הסבב שערך בין רבנים לא  כלל ביקור בחצר הרבי מליובאוויטש.
 
"לדעתי", אמר בגילוי לב לחתנו, "אסור לך להחמיץ את ההזדמנות להתברך מפיו". היה זה בתקופה בה חילק הרבי בכל יום ראשון דולרים לברכה וצדקה. "רבבות יהודים נושעים מברכותיו. מדוע שלא תימנה גם אתה בין הנושעים?".
 
כפי שהעריך החותן, לא אהב החתן הצעיר את האפשרות הזו. אלא שמועד המשפט התקרב בצעדים מאיימים, והרב המתוסכל החליט להתעלות על תחושות הסרק שפעפעו בלבו ולגשת לבקש את ברכת הרבי.
 
בשעות הארוכות בהן עמד בנחשול האנושי האינסופי בתור אל הרבי, חזר הרב ושינן עשרות פעמים את המילים בהן יבקש ברכה. הסבירו לו כי יספיק לעמוד לפני הרבי לא יותר משניות ספורות, ולפיכך דאג למצות במינימום מילים את בקשתו. לא עלה בדעתו כי כאשר יעבור לפני הרבי, תיאלם לשונו דום, מבלי שיבין מדוע, והוא לא יצליח להוציא מפיו אף הגה אחד...
 
"ברכה והצלחה", הייתה הברכה השגרתית שהעניק הרבי לעוברים לפניו, יחד עם שטר של דולר. גם מיודענו, שעבר בשפתיים חשוקות מבלי שהצליח לפצות אותן, זכה לברכה זו.
 
הרב היה המום מעוצמת החוויה הרוחנית שחווה. כאמור, ביקר אצל רבנים דגולים מחוגים שונים, ומעולם לא איבד את לשונו כמו בהזדמנות זו.
 
"נו, מה אמר הרבי?", התקשר החותן בערבו של יום ושאל.
 
החתן סיפר על החוויה הכבירה שחווה. "פשוט לא הצלחתי להוציא הגה מהפה", האדימו הפנים מעבר לקו.
 
"שמע", אמר לו החותן, "אתה מוכרח לנסוע שוב ביום ראשון הבא ולבקש מהרבי ברכה מבטיחה כי תיפטר מהצרה אליה נקלעת! יש לי תחושה חזקה כי רק ברכה ממנו תושיע אותך".
 
"אבל ממילא לא אצליח לדבר", ביטא החתן תחושות שמעולם לא עבר.
 
"בלי אבל!", קטע אותו החותן. "אתה מוכרח להצליח לפצות את הפה ולבקש. עתיד חייך תלוי בכך".
 
הרב הצעיר ציית ל'ציווי' שקיבל והגיע שנית אל הרבי. הפעם הצליח לפתוח את פיו ולבקש ברכה לבעייתו החמורה, אך הרבי מצדו השתמש באותן מילים מהשבוע שעבר: "ברכה והצלחה".
 
"רבי, אני מבקש הבטחה", קיבל פתאום הרב אומץ.
 
הרבי חייך וחזר ואמר: "ברכה והצלחה".
 
באותו שבוע זה קרה. עורך-הדין התקשר אל הרב ובפיו בשורה מרעישה: המחשב שבו נמצאים המסמכים המפלילים את הרב, נמחק באורח פלא והחליטו להקפיא את הטיפול בתיקו. "אבל עדיין מקנן חשש, כי טכנאי מחשבים מומחה יצליח לשחזר את הקבצים ואז מצבנו ישוב להיות גרוע", הכין עורך הדין את הרב לכל אפשרות.
 
שבועות ספורים לאחר מכן שב הרב הצעיר ועבר לפני הרבי כדי לקבל דולר. לא כי חשב לבקש משהו מיוחד. פשוט החליט להעניק לעצמו פעם נוספת חוויה רוחנית שאין דומה לה.
 
הדולר הקדוש כבר היה בידי הרב והוא התקדם לכיוון היציאה, כאשר נקרא על ידי המזכיר לשוב אל הרבי. הרבי עמד מחויך ושאלו באידיש: "שוין אינגאנצן אפגימעקט? (נמחק לגמרי?) ברכה והצלחה".
 
ההתרגשות שאפפה את הרב הייתה עצומה. "אין נסתר מנגד עיניו", חזר ומלמל בהשתאות לפני כל מיודעיו ומכריו.
 
באותו שבוע קיבל הרב מכתב מרשויות המס, בו נכתב כי בעקבות אבדן הראיות החליטו סופית לסגור את התיק נגדו.