ההצלחה האירה פנים לרב שלום-בר שפירא. הוא עבד כמורה לילדים קטנים בבית-הספר היהודי "ישיבה אופ ברוקלין" בניו-יורק וכיתתו הייתה מבוקשת במיוחד. הוא אהב את תלמידיו והם וגם הוריהם החזירו לו אהבה גדולה.
 
הייתה זו שנת תשמ"א (1981). אחד ההורים ביקש לגמול לרב שפירא טובה על החינוך המעולה שמעניק לבנו. בין השאר, התעסק אותו הורה בייבוא ושיווק סחורות מטייוואן. הצעתו לרב שפירא הייתה לנהל את אחד מקווי השיווק – במדינת טקסס, בערים הקרובות לגבול עם מקסיקו. כל שנדרש ממנו היה לנסוע עם הסחורה פעם בחודשיים לטקסס, למכור אותה לאנשי העסקים בטקסס, וכך לגרוף רווחים נאים בקלות יחסית.  
 
הרב שפירא הפך בהצעה והיא מאוד קרצה לו. לאחר שנועץ ברעייתו, ביקש את ברכת הרבי מליובאוויטש מלך המשיח והחליט לקבל את התפקיד.
 
כמו בהוראה כך גם במסחר ההצלחה האירה לו פנים. אחת לחודשיים הסתובב בערים מייק-אלן, אלפאסו, ברונזוויל ושכנותיהן, מכר סחורה וחזר הביתה עם ארנק תפוח.
 
הרב שפירא הוא חתנו של הרב ניסן מינדל ז"ל, אחד ממזכיריו של הרבי. מתוקף תפקידו, נכנס הרב מינדל לחדרו של הרבי כמה פעמים בכל שבוע, כך שהיו לו הזדמנויות רבות לספר לרבי על קורות בני המשפחה ולבקש עבורם ברכות. וכך זכה הרב שפירא לקבל מהרבי הרבה יותר מברכה אחת.
 
באחת הפעמים ששהה הרב מינדל בחדרו של הרבי, הוא סיפר על נסיעה קרובה של חתנו לטקסס. הרבי הוציא מתוך מגירה בשולחנו שלושה דולרים עבור חתנו וברכו בנסיעה טובה. הרבי הוסיף וביקש מהרב מינדל להעביר דבר שליחות לרב שפירא: בכל  עיר שמבקר, שידאג לזכות לפחות ילד יהודי אחד באות מספר התורה של ילדי ישראל.
 
ספרי התורה של ילדי ישראל נכתבים (עד היום) במסגרת מבצע אחדות ייחודי עמו יצא הרבי באותה שנה (תשמ"א). הרבי הורה לכתוב ספר תורה, שכל אות בו תהיה שייכת לילד אחר. תמורת סכום סמלי אחיד רוכשים ההורים אותיות לילדיהם וכך מתאחדים מאות-אלפי ילדים בשותפותם בתורה (בהמשך, אמר הרבי לכתוב ספרי תורה נוספים שאותיותיהם יימכרו למבוגרים, כדי שגם הם יתאחדו בזכות המשותפת בתורה).
 
הרב שפירא שמח על הזכות למלא שליחות של הרבי. באלפאסו הצליח לשתף כמה ילדים יהודים בספר התורה, כך גם בברונזוויל, אך במייק אלן לא הצליח. אף אחד ממכריו לא ידע לספר לו על יהודים בעיר. הוא ניסה את מזלו דרך מדריך הטלפון העירוני. הוא סרק את דפי המדריך ובלש אחרי שמות יהודיים. רובינשטיין נשמע לו שם יהודי מובהק. הוא התקשר, אך התאכזב עמוקות לשמוע כי מדובר אכן בגבר יהודי, אך נשוי לגויה, כך שהילדים גויים כמוה.
 
אחרי רובינשטיין היו עוד כמה שמות בעלי צליל יהודי, אך באף אחת באותן משפחות לא מצא ילדים יהודים, או בכלל ילדים.
 
כחסיד, ידע הרב שפירא כי אם הרבי אמר לו לאתר ילד יהודי בכל עיר שיגיע – מוכרח להיות ילד כזה. לפיכך לא אמר נואש. לאחר שעות ארוכות של מרתון חיפושים, נודע לו על חנות שעונים בחלק מרוחק של העיר, אותה מנהלים שני גיסים ממוצא יהודי. את הטלפון בחנות לא היה לו. הוא מיהר אפוא ברכבו הפרטי ונסע ישירות לכתובת שקיבל.
 
עם כניסתו לחנות, עט עליו אחד הגיסים בהתרגשות. מסתבר כי חזותו הרבנית של הרב שפירא הזכירה לו ניחוחות ילדות מברוקלין, עת נהג לצעוד לבית-כנסת יד ביד עם סבו. גל המתירנות האמריקאי סחף אותו בשנות נעוריו והוא שהרחיק אותו מהסממנים היהודיים שהיו שלובים בחייו.
 
השיחה עם הרב שפירא פרטה על נימים רדומים בנשמתו של האיש. כמובן, שהאיש רכש לכל ילדיו אותיות בספר, כמצוות הרבי. וזו הייתה תחילתו של קשר מתמשך בינו לבין הרב שפירא.
 
בפעם הבאה שהגיע לעיר, הביא הרב שפירא עבור אותו יהודי ספרי הגות יהודית. בפעם שאחריה כבר רכש עבורו טלית ותפילין, לפי בקשתו. ההתעוררות של היהודי הייתה כה גדולה, עד בפעם הנוספת שהגיע הרב שפירא, הצליח היהודי לסדר מניין שלם לתפילת שבת!
 
"תשואות חן על הבשורות הטובות", כתב הרבי לרב שפירא על ההתפתחויות עם אותו יהודי.
 
כאשר מספר הרב שפירא את הסיפור הוא מתרגש מאוד. "לא בכדי דרש הרבי כי לא אוותר על רישום לספר התורה לפחות של ילד יהודי אחד בכל עיר. הרבי פשוט רצה כי אגיע אל אותו יהודי ואחבר אותו חזרה לשורשים".
 
כיום אותו יהודי חסיד חב"ד מן המניין ומתגורר בשכונתו של הרבי, קראון הייטס שבברוקלין. הוא גם זכה כי שניים מילדיו נמנים על השלוחים של הרבי ברחבי העולם.