'ברכה והצלחה' – צמד המילים בהן התברכו רוב מי שעברו לפני הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בימי ראשון, בעת חלוקות הדולרים המפורסמות לצדקה ולברכה. בצמד מילים אלה התברך גם האיש עליו מוסב סיפורנו. איש עסקים בגיל העמידה, שעבר לפני הרבי בחודש אדר תש"נ (מרץ 1990).
 
האיש כבר זרם עם הנחיל האנושי ופנה לכיוון מפתן היציאה. אלא שפתאום סובב הרבי את ראשו ואותת בידו לקרוא לאותו יהודי לשוב אליו. התור נעצר והאיש חזר אל הרבי, מתפלא ונרגש מעט. הרבי הגיש לו שני שטרות של דולר ואמר לו (באנגלית) כי ממנה אותו שליח להעביר את השטרות לחתן ולכלה.
 
הרבי פנה אל הבאים בתור ואותו אדם נותר מבולבל ומשתאה. הוא לגמרי לא הבין לאיזה חתן וכלה מתכוון הרבי. בחור בשם שניאור הלפרין (היום הרב שניאור הלפרין, שליח הרבי ליישובי מבואות החרמון) שעמד בסמוך בתפקיד, ניסה לעזור לאיש להבין את דברי הרבי. "אולי אי מי מקרוביך או ידידיך עומד להינשא?", שאל שאלה מכוונת.
 
"לא", השיב האיש בפסקנות.
 
הלפרין הציע לאיש כי ירכוש עבורו סרט וידיאו שתיעד את הרגעים שעמד מול הרבי. אולי ראייה חוזרת של הדברים תבהיר את העניין. האיש הסכים והלפרין רכש ושלח אל האיש את הווידאו. אולם העניין לא התבהר. הרבי אכן הפקיד בידיו דולרים עבור חתן וכלה, אך האיש לא הצליח להבין מי הם.
 
כעבור שבועיים חזר האיש אל הרבי. הוא עמד לפני עסקה רחבת היקף וחפץ לקבל עליה ברכה מיוחדת מהרבי. כאשר עמד מול הרבי, הרצה בקצרה על העסקה ולשמחתו קיבל מהרבי ברכה ודולר נוסף. האיש כבר הסב פניו ללכת ופתאום הושיט לעברו הרבי שני שטרות נוספים של דולר. כן, הרבי ביקש ממנו למסור אותם לחתן ולכלה...
 
כמו לפני שבועיים, גם הפעם עמד שם הלפרין. הלפרין זיהה את האיש, שמע את המילים החוזרות של הרבי והיה שותף לפליאה לפשרם. לאחר כמה ימים יצא להלפרין לשוחח על כך עם מזכירו של הרבי, הרב יהודה לייב גרונר. הרב גרונר חשב קמעה והציע כי האיש יכתוב אל הרבי מכתב ובו יבקש הסבר אל מי מיועדים השטרות.
 
ההצעה התקבלה אצל אותו יהודי בשמחה. הלפרין הנחה אותו כיצד לנסח את פנייתו אל הרבי, והאיש שלח את מכתבו בפקס להלפרין.

הלפרין הפקיד את הפקס בידי הרב גרונר, וכעבור כמה ימים הגיעה תשובת הרבי. היה זה סמוך לחג הפסח – בי"א בניסן, יום הולדתו של הרבי. וכך כתב הרבי: "חתן וכלה שמתחתנים (בל"ג בעומר או) ימים אחדים לפני חג השבועות, ויוכל למוסרם על ידי הרב מסדר הקידושין שבעירו".
 
"אתה מכיר רב שמתגורר בעירך?", שאל הלפרין את האיש, כאשר העביר אליו את תשובת הרבי.
 
זמן רב לקח לאיש לאתר שם של רב בעירו. גם כשאיתר, לא היה הרב כתובת מתאימה. היה זה רב רפורמי, והלפרין הסביר לאיש כי בוודאי לא לרב כזה מתכוון הרבי. "חפש רב אמתי. אורתודוכסי".
 
"אין אצלנו דבר כזה", נחרץ האיש בדעתו. אבל הלפרין לא ויתר. "אם הרבי אמר – יש ויש!", קבע.
 
והוא צדק. הייתה בעיר קהילה חרדית קטנה, שבראשה עמד רב ראוי לשמו, שנמנה על הזרם הליטאי. הגיע האיש אל אותו רב והתעניין אם עומד לערוך חופה וקידושין בסביבות ל"ג בעומר או חג השבועות. תשובת הרב הייתה שלילית. נכון לעכשיו, חמישה שבועות לפני ל"ג בעומר, טרם הגיעה אליו בקשה כזו.
 
כעת, באמת לא ידע האיש את נפשו. מה אפוא רוצה ממנו הרבי?
 
כמה ימים לפני ל"ג בעומר הפתיע אותו רב את מיודענו מחזיק הדולרים. הוא התקשר אליו, לפי מספר הטלפון שהשאיר אצלו וסיפר כי הגיעו אליו גבר ואישה שביקשו כי יערוך להם חופה יהודית בל"ג בעומר.
 
האיש הנרגש מיהר לבשר זאת להלפרין, והלפרין אמר לו כי יחזור אל הרב, ייתן לו את ארבעת השטרות מהרבי ויבקש ממנו להעבירם ביום החופה לחתן ולכלה.
 
בערב ל"ג בעומר חזר אותו יהודי טלפונית להלפרין. "אל תשאל", נשמע האיש מתוסכל. "החתן עבר תאונת דרכים ושבר רגל. החתונה נדחתה לזמן בלתי מוגבל".
 
ארכו כמה רגעים להלפרין לעכל את הדברים. "עכשיו אני מבין!", הריע מעבר לקו.
 
האיש חשב כי דעתו השתבשה עליו. "מה בדיוק משמח אותך?", לא הצליח להבין.
 
"הקשב טוב", שטח את הלפרין את פרשנותו לעניין. "הרי בתשובת הרבי הופיע התאריך ל"ג בעומר בסוגריים. לדעתי, הרבי רימז בכך על תאריך הראשוני שלא יצא לפועל. התאריך הסופי יהיה בוודאי 'ימים אחדים לפני חג השבועות', כפי שכתב הרבי שלא בסוגריים".
 
במעמד החופה, שאכן נערך בסמוך לחג השבועות, העניק הרב לחתן ולכלה את הדולרים המיוחדים. הוא גם סיפר לכל הנוכחים את סיפורם של השטרות. "היה מי שניבא מראש את השתלשלות האירועים", אמר בקול נרגש.