הרב אריה קלטמן אבד עצות. מזה שנים רבות משמש כשליחו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בקולומבוס, אוהיו, ובשונה מרבים מחבריו השלוחים – לא רבצה על כתפיו בעיית תקציב. אחד מבני קהילתו הקפיד לתרום לו מדי שנה סכום שכיסה כשמונים אחוז ממחזור ההוצאות השנתי, ואת האחוזים הנותרים הצליח להשיג די בקלות.
 
עד שקרה האסון. הפילנתרופ 'שלו' נפטר וילדיו לא המשיכו את מסורת הנדבנות. פתאום בבת אחת נחתה על הרב קלטמן הדאגה למימון שמונים אחוז נוספים!
 
בדיוק אז, כאשר הכול נראה קודר ועגום, הגיחה מהאופק קרן אור באפלה. מעטפה ממקור לא מוכר הגיעה לבית חב"ד ובה המחאה על סך עשרת-אלפים דולר!
 
הייתה זו יהודייה מקליפורניה ששלחה את התרומה וצרפה מכתב שהסביר מהיכן 'מכירה' את הרב קלטמן: נכדה לומד באוניברסיטה בקולומבוס, והרב קלטמן העניק לו לוח שנה עם ציון השבתות וחגי ישראל. הנכד הביא את הלוח לבית הוריו, והיא, הסבתא, ראתה שם את הלוח והחליטה לשלוח תרומה לכתובת שמופיעה עליו.
 
מוזר, תהה הרב קלטמן. מוזר ושמימי. כנראה, הרבי דואג לי להשלמת המימון החסר בעקבות פטירת הנדבן הגדול, הסיק. אמנם עשרת-אלפים דולר ממש לא כיסו את החלל שנפער – אבל זו הייתה התחלה נאה בהחלט. הרב קלטמן פדה את ההמחאה והחזיר לתורמת מכתב תודה נרגש.
 
זמן קצר לאחר מכן התקרב חג החנוכה. כמנהגו, חילק הרב קלטמן חנוכיות לחברי קהילתו ולסטודנטים היהודים שבאוניברסיטה המקומית. הפעם נוספה אל רשימת המקבלים נמענת חדשה: הגברת הנדבנית מקליפורניה. כעבור מספר ימים התקבל מכתב תשובה מהגברת, בו הודתה מאוד על החנוכייה וצירפה המחאה. כן, על סך עשרת-אלפים דולר!
 
הרב קלטמן הרים עיניים למרום והודה למי שדואג לו. בלבו חלף הרהור, כי עדיין חסר לו סכום נכבד כדי להגיע לערך התרומה שהיה רגיל לקבל מהגביר שנפטר...
 
לפני חג הפורים, העניק הרב קלטמן משלוח מנות לכל ידידי בית חב"ד וכמובן, שגם הפעם לא נעדרה מהרשימה הגברת מקליפורניה. חבילה שהכילה אוזני המן פריכיות ועוד דברים טובים נארזה בקפידה ונשלחה לתעודתה. התמורה לא איחרה לבוא: עשרת-אלפים דולר.
 
את ההמשך בוודאי אתם מנחשים בעצמכם: לקראת חג הפסח שיגר הרב קלטמן מצה שמורה לקליפורניה – ושוב קיבל בחזרה את הערך ה'טבעי': עשרת-אלפים דולר. וגם לפני חג השבועות היה הרב קלטמן מספיק יצירתי כדי לשלוח משהו: זר פרחים... זר פרחים שהוערך גם הוא בעשרת-אלפים דולר...
 
הרב קלטמן הודה לבורא העולם על מערכת הקשרים המופלאה שהזדמנה לפתחו. יחד עם התודה הגוברת, גברה גם סקרנותו: האומנם רק בזכות לוח השנה שקיבל הנכד, החליטה הסבתא לעטוף את בית חב"ד בעשרות אלפי דולרים?
 
תקופה קצרה לאחר מכן, הזדמן הרב קלטמן לקליפורניה. בלוח הזמנים שלו הותיר זמן פנוי שיועד לביקור נימוסים בביתה של התורמת המסתורית. יותר מהנימוס, עז היה רצונו לגלות מה עומד מאחורי התרומות הנכבדות.
 
בביתה של הסבתא הנדבנית, התקבל הרב קלטמן בכבוד גדול. הוא חיכה לרגע שנראה לו מתאים, ואז שאל ישירות את בעלת הבית מה בעצם מניע אותה לתרום סכומים כה נכבדים למוסד שכלל אינה מכירה.
 
הגברת הרצינה. דוק חשוד עטה את עיניה. היא לגמה באיטיות מכוס מים, והחלה לספר: "הייתי ילדה צעירה. אחותי חלתה קשות ורופאים לא מצאו מזור למחלתה. אף אחד לא הצליח להקל את מכאוביה.
 
"הוריי המתוסכלים התייאשו מהרופאים. הם חיכו שיתחולל נס. ואז הפנו אותם ידידים לרבי צעיר שגר בשכונת 'קראון הייטס'. נסענו אליו כל המשפחה והתקבלנו במשרדו. מה בדיוק ארע שם, אינני זוכרת. לפועל, זמן מה לאחר מכן, החלימה אחותי לגמרי.
 
"חלפו שנים רבות. מנערה הפכתי לאישה, לאם וכעת כבר סבתא לנכדים גדולים. באותה חופשה שנכדי שב הביתה מצויד בלוח השנה שלך, הגעתי לבקר אותו, ומבטי נלכד על לוח השנה. יותר נכון – על התמונה שהתנוססה במרכזו.
 
"העיניים היוקדות שניבטו משם כמו זרקו אותי עשרות שנים לאחור. אי אפשר לשכוח את אותן עיניים אציליות שניבטו אלינו בטוהר מעבר למכתבה גדולה ופשוטה. נזכרתי באחת בפחד, במתח שהיה מנת חלקנו מפני עתידה של אחותנו וניסיתי להיזכר האם אי מי מאתנו הודה בצורה כלשהי לרבי.
 
"לא הצלחתי להיזכר במשהו כזה ונמלאתי בושה. פשוט נכלמתי. איך יכולנו להיות כאלה? ייסרתי את עצמי.
 
"ואז, כאשר סיפר נכדי על פעילותך המבורכת, נצנץ במוחי רעיון: כך אשיב תודה לרבי. אתרום למען הפעילות המבורכת של השליח שבזכותו נזכרתי בצורך להודות לרבי. אני בסך הכול פורעת חוב עתיק", התנסחה בטון מתנצל...