הרב גרשון יעקובסון ז"ל היה מהעיתונאים היהודים המוכרים ביותר בארצות-הברית. בעיקר הוכר כעורך העיתון המפורסם באידיש 'אלגעמיינער זשורנאל'. היו שנים ששימש גם ככתב העיתון 'ידיעות אחרונות' באו"ם. הסיפור הבא התרחש עמו בשנת תשכ"ח (1968), פחות משנה לאחר מלחמת ששת-הימים.
 
במוחו של הרב יעקובסון התבשל רעיון נועז: לסקר בעין יהודית את המתרחש במצרים שלאחר המלחמה. כאזרח אמריקאי הייתה לו אפשרות להיכנס לשטח מצרים וכך לתעד מקרוב את ליקוק הפצעים המצרי.
 
ימים ספורים לאחר שניגש לשגרירות מצרים בארצות-הברית וביקש אשרת כניסה למצרים, קיבל הרב יעקובסון טלפון מראש ה'מוסד' דאז, איסר הראל. "יעקובסון, הרעיון שלך מטורף. אתה מעמיד את עצמך בסכנת-חיים! המצרים מחפשים בכל דרך לנקום את העלבון הגדול שחוו במלחמה, וברגע שיגלו יהודי זר על אדמתם – אין ספק כי יתנכלו אליו. כניסתך למצרים אינה מעשה אמיץ, אלא מעשה טיפשי. אל תעשה זאת!".
 
הטלפון הבא היה מעורך 'ידיעות אחרונות'. גם הוא דחק ברב יעקובסון לוותר על הנסיעה. תשובת הרב יעקובסון, אל שני המתריעים, הייתה כי ישאל על כך את הרבי מליובאוויטש מלך המשיח וינהג לפי מה שיורה לו.
 
עמדת הרבי הייתה, כי הרב יעקובסון יכול לנסוע, בתנאי שיבצע שלושה דברים מיד כשהוא בא בשערי המדינה: להתאכסן במלון הכי יוקרתי. לצלצל לכמה שיותר שגרירים זרים ולתאם עמם פגישות לראיונות. לקנות גלויות רבות ולשגרן לידידים במדינות שונות בעולם. בנוסף, ביקשו הרבי כי ממש לפני הנסיעה יכנס אליו פעם נוספת, משום שרוצה לתת לו כמה דברים להעביר למצרים.
 
כאשר עלה הרב יעקובסון על המטוס בדרכו מצרימה, הוא נרגש מאוד, אבל לא פחד. הוא בטח ב'תחמושת' שקיבל מהרבי: שלוש העצות, והציוד שקיבל להעביר – זוגות תפילין וסכין שחיטה.
 
עצות הרבי היו כמובן הדברים הראשונים שביצע הרב יעקובסון במצרים. הוא השתכן במלון היוקרתי של קהיר, ולעיניה המשתאות של הפקידה בדלפק הקבלה, התקשר לשורה ארוכה של שגרירים זרים, לתיאום ראיונות. את הגלויות שרכש בהוראת הרבי, שיגר לחסידי חב"ד שהכיר המתגוררים באוסטרליה, דרום אמריקה, ארצות הברית, ברית המועצות ועוד.
 
קוריוז מעניין היה לו עם שגריר קנדה. זה האחרון כל כך התלהב מכך שמישהו רוצה לראיין אותו, עד שהגיע באותו יום אל בית-המלון בו שהה הרב יעקובסון ובמשך שבועיים ליווה אותו כנהגו האישי בכל מסעותיו במצרים.
 
סכין השחיטה שהיה באמתחתו של הרב יעקובסון, נועד, לפי הוראת הרבי, לשוחט המקומי. כאשר הגיע הרב יעקובסון אל השוחט עם הסכין, פרץ האיש בבכי נרגש. התברר, כי לא מכבר נפגם סכין השחיטה שלו והוא נותר במצוקה, מפני שהמצרים לא מאפשרים כעת ליהודים לרכוש סכינים ודברים חדים.
 
את זוגות התפילין העביר הרב יעקובסון לרב הקהילה, וגם שם – כמו אצל השוחט – התגלתה ראייתו הנבואית של הרבי. התברר, כי בבדיקה האחרונה שעשה הרב נמצאו התפילין שלו פסולות, ומכיוון שסופר הקהילה שהה בכלא באותם ימים, יחד עם עוד כמה מאחיו היהודים, על חשד שווא בסיוע לישראל – לא היה מי שיכתוב לו תפילין חדשות.
 
בסיום הביקור המוצלח, יצא הרב יעקובסון את מצרים והגיע לישראל דרך מדינה שלישית. למחרת הגעתו, התפרסמה ב'ידיעות אחרונות' כתבה בעמוד הראשי, תחת הכותרת 'גרשון יעקובסון חזר מביקור במצרים'. תמונת השער הייתה של הרב יעקובסון רוכב על גמל, על רקע הפירמידות.
 
למחרת פרסום הכתבה המרעישה, התקשר אליו אחד מבכירי ה'מוסד' וביטא באוזניו את התפעלותו הגדולה ממנו: "גרשון אתה גאון, פשוט גאון!".
 
"מה קרה?", לא הבין הרב יעקובסון את פשר  השבחים המורעפים עליו.
 
"שמע", גילה לו איש שיחו. "השלטונות המצריים עקבו אחריך מרגע שירדת מהמטוס. הם תכננו לטפול עליך עלילה ולאסור אותך בתוך יממה. מה שעצר אותם הייתה התדהמה לנוכח הקשרים שיש לך כמעט עם כל השגרירים במצרים. גם הגלויות ששלחת לרחבי העולם הוכיחו על פופולאריות בינלאומית. הערכתם הייתה כי אם יזיקו לידוען כמוך, יצרו לעצמם תדמית שלילית בעולם ולכן העדיפו להניח לך. הם אמנם הוסיפו לעקוב אחריך ולשמור את צעדיך, אך לא מעבר לכך.
 
"אמור לי", חזר והתפעל איש ה'מוסד', "כיצד הבריק לך הרעיון, ליצור תדמית של אישיות בינלאומית מוכרת?".
 
"לא אני המבריק", הודה הרב יעקובסון. "הפיקחות היא של הרבי מליובאוויטש"...