זו הייתה תגלית מפתיעה: בית-כנסת צמוד לבית! "מה דעתך, אילן?", צחקה גלית, "להיות שכנים של בית-כנסת"...
 
אילן וגלית שביט הם זוג ישראלי שירד לארצות-הברית בתקווה למצוא עתיד ורוד. הם הימרו על שכונת פורט-לודרדייל שבפלורידה, שכרו דירה בשלב ראשון, ומבלי שידעו מראש – הפכו כאמור לשכנים לבית-כנסת. לא שהיה להם משהו נגד זה, אבל אף פעם גם לא חשבו שיש להם משהו בעד. הם לגמרי לא העלו בדעתם לאן שכנות שכזו תוביל.
 
רשב"י (רבי שמעון בן יוחאי) הוא שם בית-הכנסת וכך מכונה גם קהילת המתפללים בו. בראש הקהילה עומד הרב דניאל שהינו, אחד מהשלוחים הרבים של הרבי מליובאוויטש לפלורידה.
 
לא ארכו הימים עד שאילן וגלית החליטו לראות כיצד נראה בית-הכנסת מבפנים. אם כבר המקום כל כך זמין, למה לא לבדוק מה יש בתוכו? זה התחיל בהצטרפות לתפילות והמשיך בהשתתפות בשיעורים ובסדנאות שמקיים הרב שהינו והעוזרים לו. אילן וגלית הפכו לחלק אינטגראלי מהקהילה המסורתית – למרבה ההפתעה של מכריהם מישראל ובעיקר – שלהם עצמם...
 
הרצון להרגיש מחוברים הלך והתחזק אצל השביטים. הם החליטו לקיים שיעור יהדות בביתם, וממשהו חד פעמי זה התפתח לרב פעמי. אילן וגלית הרגישו כי הולכים ונכבשים בקסמה של היהדות האותנטית.
 
לאחר תקופה לא קצרה הייתה לאילן וגלית שיחה רצינית עם הרב שהינו. הם נמצאו בהתלבטות גדולה וביקשו לשתפו בה: עדיין אין להם ילדים. הם לא החליטו מה לעשות, משום שטרם הייתה להם עבודה מסודרת עם פרנסה בטוחה. הם רצו לבקש את ברכת הרבי לפרנסה ברווח ולאחר מכן – לילדים.
 
הרב שהינו הסביר להם כי הם יכולים בשמחה לבקש ברכה על פרנסה, אולם אסור להם לקשור את הגדלת המשפחה בפרנסה. מדובר בהלכה צרופה שמובעת בצורה חד משמעית גם במכתביו של הרבי, ומיותר להעלות במכתב את הנושא יחד עם סוגיית הפרנסה.
 
אילן וגלית הבינו, אך לא ירדו מרצונם לבקש ברכה. את מכתבם הכניסו לכרך של 'איגרות קודש' – הסדרה המכילה אלפי מכתבים של הרבי. לא אחת שמעו מהרב שהינו, כי על בסיס דברי הרבי עצמו בעבר, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. בדרך כלל, מעלים את העניין על הכתב ומכניסים את המכתב אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי כיצד לנהוג.
 
בעמודים שנפתחו לפניהם מצאו ברכות לרוב ובני הזוג שביט יצאו מחוזקים ומעודדים. חלפו תשעה חודשים – וקהילת רשב"י התבשרה על הולדת הבן הבכור למשפחת שביט.
 
לקראת ברית המילה, שוב ביקשו אילן וגלית לשתף את הרבי בהתלבטות שהתעוררה להם: כיצד לקרוא לילד. הרב שהינו הסביר להם כי גם בנושא זה ברורה דעתו של הרבי, לפיה מתן השם הוא כדברי חז"ל 'נבואה קטנה' של ההורים ואין להתערב בכך. אולם ההורים הצעירים לא ויתרו. הם התחבטו בין שלושה שמות, ורצו כי הרבי יכריע.
 
הרב שהינו 'נכנע' לבקשתם ובנוכחותו העלו על הכתב את פנייתם אל הרבי – מבלי שיראו לו את השמות שלגביהם מתלבטים. את מכתבם הכניסו באקראי לכרך ד, בין העמודים ש"צ-שצ"א. הרב שהינו פתח את הספר והחל להקריא להם (בעיבוד תוכני מאידיש):
 
מנהגם של אדמו"רי חב"ד לומר בעת בר-המצווה מאמר חסידות על הפסוק 'נעשה אדם'. מתוך ארבעת התארים – אדם, איש, גבר, אנוש – החשוב מכולם הוא אדם, ועל נער בר המצווה לדעת כי עליו להתחיל מיד לעבוד על עצמו להיות ראוי לתואר זה, ומשמיים יסייעו בידו בכך. 
 
גלית הליטה פניה בידיה וממש בכתה מרוב התרגשות. "הרב שהינו", רטט קולה, "אתה יכול לשאול את אילן כי משחר נעוריי התחייבתי לעצמי כי כאשר ייוולד לי בן אקרא לו אדם. תמיד אהבתי את השם הזה. אלא שכאשר גיליתי על כך לבני משפחתי, היו ביניהם כאלה שטענו כי מדובר בשם עם מטען שלילי, ולכן הגעתי לכאן טעונה במרכולת שמות – אך לא התחברתי לאף אחד מהם.
 
"את השם אדם כלל לא העליתי במכתב, לאחר הביקורת שספגתי מבני המשפחה. והנה הרבי כותב במילים ברורות כי מדובר בתואר מיוחד ונעלה"...
 
במעמד ברית המילה, כאשר הגיע הרב למילים "וייקרא שמו בישראל", קרא אילן: "אדם מנחם". לאחר מכן הסביר כי הוא וגלית החליטו לתת לילד את השם של המלך הראשון של העולם – אדם הראשון, והשם של המלך האחרון – הרבי מליובאוויטש, שבמהרה יתגלה לעין כול כמלך המשיח ויחולל את הגאולה השלמה.