הרופא הביט בעיניים מזדהות בבני הזוג שישבו בחדרו. "אתם עוד צעירים", השתעל. "נקווה שבעשר השנים הקרובות תזכו לילדים. יש סיכוי מסוים לכך".
 
ד"ר כ' הוא אחד מהבכירים בתחומו בארץ. הזוג שממולו קפא במקום בתדהמה וכאב. נחמיה תופף במתח על השולחן ואשתו הביטה על נקודה עלומה בקיר מנסה לבלום את גל הדמעות. עשר שנים! הרופא היה אנושי והשתדל לבחור בניסוח אופטימי יחסית, אולם נחמיה ורעייתו הבינו היטב את משמעות הדברים. כמה דקות חלפו עד שהתאוששו מההלם. הם התקשו להאמין שהדברים נאמרו אליהם.
 
נחמיה כבר החל לחשוב על אפשרויות נוספות שלא ניסו עדיין. היה זה לפני חודש תשרי ועלה בדעתו כי שניהם, הוא ורעייתו, ייסעו לרבי מליובאוויטש מלך המשיח לשהות במחיצתו בתקופת החגים, ובמהלך השהות – ינצלו עת רצון ויבקשו מהרבי עצה וברכה.
 
הדממה ששררה בחדר הופרה על-ידי שאלתו של נחמיה: "האם נוכל לקבל העתק של חוות הדעת הרפואית?".
 
הרופא תמה מעט. מה לאברך זה ולפרטים רפואיים סבוכים? "כדי לתת לרבי. ניסע לבקש ממנו ברכה", הסביר נחמיה לנוכח התהייה שעל פני הרופא.
 
"לאיזה רבי כוונתך?", התעניין הרופא.
 
כששמע כי מדובר ברבי מליובאוויטש אורו עיניו. "מניסיוני אני יודע שאפשר לכתוב אליו כרופא אל רופא. כל עניני הרפואה נהירים לפניו כאחד מבכירי הרופאים ואיני צריך לטרוח לבאר מושגים רפואיים". הרופא ישב ומילא גיליונות נייר צפופים באבחונים רפואיים.
 
"את הדפים הללו ניקח עמנו לרבי", סיכם נחמיה, מנסה להפיח תקווה בעצמו וברעייתו גם יחד.
 
נסעו בני הזוג אל הרבי וחוו חודש מיוחד במינו גדוש בחוויות מרוממות. פסגת הביקור הייתה כמובן ה"יחידות" – הפגישה האישית עם הרבי בחדרו הקדוש. לכתחילה, מול מבטו החודר של הרבי כמעט ונאלמו בני הזוג דום. כעבור רגעים ספורים התעשתו והושיטו לרבי את צרור האבחונים הרפואיים וכן מכתב אותו כתבו. הם היו בספק אם להתעכב בארצות הברית כדי לנסות טיפולים נוספים. בין היתר, הוא ביקשו מהרבי במכתבם הבטחה לבן זכר בתוך שנה.
 
המתח ששרר בלבם באותן שניות היה עצום. האם יואיל הרבי להבטיח? לאחר כמה שניות שנדמו להם כנצח אמיתי חייך הרבי חיוך אבהי ופנה אל הזוג: "מדוע צריכים ללוח זמנים? ולמה רק בן? יותר מהר ממה שאתם חושבים, וילדים וילדות".
 
הזוג לא ידעו את נפשם מרוב אושר. לכזו ברכה מפורשת לא פיללו. "ובאשר לשאלה אם להתעכב כאן," המשיך הרבי, "שאלו את ד"ר זליגסון (חסיד ורופא, שדרכו חולל הרבי ניסים רבים) אם הוא ממליץ על עוד רופא. בעזרת השם תהיינה בשורות טובות. בשובכם לארץ הקודש המשיכו את הקשר עם ד"ר כ'".
 
הזוג יצאו מחדרו של הרבי נרגשים. הם פנו בהקדם לד"ר זליגסון שאכן הפנה אותם לרופא מסוים במנהטן.
 
חדר ההמתנה של אותו רופא היה עמוס וניכר היה כי הוא מבוקש במיוחד. כשהגיע תורם, שמעו את הרופא מסביר לאחות: "זוג זה הגיע אליי בהפניית הרופא של הרבי מליובאוויטש. במקום מאה חמישים דולר, כפי שאני גובה בדרך כלל, גבי מהם רק עשרים וחמישה דולר".
 
הזוג נהנה מהיחס המיוחד ועוד יותר מאבחנתו של הרופא. הוא בחן ביסודיות את התיק הרפואי וערך בדיקות מקיפות. הרופא חשב ובדק, ובינתיים נחמיה שיחק עם כוס שהייתה על השולחן ורעייתו מוללה ידיים. שניהם היו מתוחים לשמוע את דעתו. האם גם הוא ישלח אותם לעשר שנות המתנה "אופטימיות"? "הכול נראה תקין בהחלט", פסק הרופא. "אינני רואה סימנים לבעיה. ליתר בטחון", הוסיף, "שובו לכאן שנית בשבוע הבא".
 
בבדיקה הנוספת, כעבור שבוע, חזר הרופא על דבריו כי הכול בסדר ואף הוסיף: "אני בטוח כי בתחילת ההיריון תבשרו על כך בכתב לרבי מליובאוויטש. אבקש לקבל עותק מהמכתב".
 
כמה חודשים לאחר שובם ארצה, פנתה האישה לרופא עקב בעיה מסוימת. הרופא ערך כמה בדיקות והרים זוג עיניים תמהות אל האישה שלפניו. "הרי את בהיריון!". הבשורה הטובה הפתיעה את הזוג. בדיוק כמו שהרבי אמר –הישועה הגיעה מהר משציפו.
 
הם מיהרו לשוב לד"ר כ' ולכתחילה הוא סירב לקבלם. "ודאי הלכתם במשך כמה חודשים לרופא אחר שנתן לכם צורת טיפול שונה. אם כך פנו אליו". לאחר הפצרות רבות הסכים לקבל את הזוג. נחמיה חזר בפני הרופא על דבריו טרם נסיעתם. "חזית לנו שנות ציפייה רבות וכעת חלפו רק כמה חודשים והכול בא על מקומו בשלום"...
 
הרופא חייך. "אני אמרתי את דבריי כרופא ואילו אתה פנית לרבי שדאג לכם ממקום אחר לגמרי...".