יהודה בן-ציון, בן לעולים מטהרן, נולד בקריית מלאכי עוד כשהייתה מעברה קטנה, בטרם הפכה לעיר ואם בישראל. הוא עשה בה את שנות ילדותו ובחרותו, ולאחר שירותו הצבאי, כאשר הכיר את שרה, צעירה מרקע דומה לשלו, היה זה טבעי שיבנה עמה את ביתו בקריית מלאכי.
 
זמן לא רב לאחר נישואיהם הרתה שרה, אך לדאבון הלב לא החזיק ההיריון מעמד. שרה הרתה פעמיים נוספות, באחת מהן אף היו ברחמה תאומים, אולם אף לא אחד מההריונות הסתיים בשלום. צערם של יהודה ושרה היה רב. כיהודים מאמינים פנו לרבנים וביקשו ברכות, אך לפי שעה לא זכו לראות בהתממשותן.
 
היה זה בחודש אלול תשמ"ב (1982). מכר טוב של יהודה, חסיד חב"ד בשם ר' אברהם אליגולאשווילי, התכונן לנסוע לרבי מליובאוויטש מלך המשיח לקראת החגים הבאים לטובה. בהכירו מקרוב את כאבם של בני-הזוג בן-ציון, הציע אברהם ליהודה לכתוב אל הרבי מכתב בו יגולל את סיפורם ויבקש ברכה. "אמנם זו תקופה של עומס רב אצל הרבי. הרבי מקבל בשבועות החגים רבבות מכתבים ואין סיכוי כי תקבל מענה", הבהיר ליהודה. "אבל אני סמוך ובטוח שברכתו של הרבי תחול עליכם ובעזרת השם תזכו לחבוק פרי בטן".
 
מספר יהודה: "קיבלתי כמובן את ההצעה. בחיל וברעדה התיישבתי וגוללתי במכתב ארוך את כל מסכת הייסורים שעברו עלינו עם ההריונות שאינם מחזיקים מעמד. ביקשתי מהרבי בכל לבי כי יברכני ולא ישיב את פני ריקם. 'אנא, רבי', הרהרתי בלא קול תוך כדי כתיבה, 'הגיעו מים עד נפש!'.
 
"כאשר סיימתי לכתוב חדרה אל לבי תחושה של ביטחון, שלווה ורוגע בלתי מוסברים. הרגשתי כי תשרה עלינו ברכת הצדיק ונזכה לזרע של קיימא".
 
ר' אברהם אליגולאשווילי נסע לניו-יורק עם המכתב, ויהודה ורעייתו עברו את תקופת החגים בתחושה טובה של תקווה וציפייה לנס המיוחל.
 
ממשיך יהודה לספר: "יום אחד, בעת שחזרתי מהעבודה, גיליתי בתיבת הדואר מכתב אישי שהגיע אליי מהרבי. עמדתי המום וקפוא. זכרתי את דבריו של ידידי על עומס המכתבים העצום שיש לרבי בשבועות אלה ולא האמנתי למראה-עיניי. שדווקא אני אזכה למענה בכתב?
 
"נרגש כולי פתחתי את המעטפה וקראתי את ברכת הרבי: "מאשר הנני קבלת מכתבו ובו בקשת ברכה פ"נ [ = פדיון-נפש] מיום ג' אלול". הרבי כתב כי בעת רצון יזכיר אותנו על הציון של חמיו, האדמו"ר הקודם מליובאוויטש.
 
"התקשרתי מיד לר' אברהם אליגולאשווילי, שכבר הספיק לחזור מהרבי וסיפרתי לו על המכתב שבידי. הוא התקשה להאמין ובו במקום מיהר להגיע אליי, כאילו לוודא שאכן אמת אני דובר. שנינו יחד ניגשנו עם המכתב לרבה של שכונת נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, הרב יצחק יהודה ירוסלבסקי, והוא עזר לי לפענח את ראשי-התיבות במכתב שלא הכרתי.
 
"זמן קצר לאחר-מכן התבשרנו בבשורות טובות, והפעם ממשיות. שרה נכנסה שוב להריון. בדרך לא דרך הצלחנו להתקבל אצל פרופסור במרכז הרפואי הדסה עין-כרם, והוא גילה את הבעיה שבגינה התייסרנו בפעמים הקודמות, והסביר לנו כיצד להישמר מפניה.
 
"ידעתי", אומר יהודה, "כי הפעם עלינו על דרך המלך. העובדה שהתגלתה לנו הבעיה בעקבות ברכת הרבי, הקנתה לי ולשרה את הוודאות כי אכן קרוב אושרנו. לאורך כל תשעת חודשי ההיריון לא מש מידיי מכתבו של הרבי. רציתי לחוש כל העת את הברכה בין אצבעותיי".
 
בראש חודש תמוז, עשרה חודשים מאז שכתב יהודה את המכתב לרבי, נולדו לו ולשרה תאומות! לאושרם לא היה קץ. "הרגשנו כאילו הרבי 'פיצה' אותנו על כל הסבל הנורא שעברנו מאז הנישואין".
 
יהודה ושרה קראו לבנות לירז וליאת ולא שכחו לערוך סעודת הודיה גדולה. כמובן שהם בישרו לרבי על כך שהודות לברכתו הקדושה זכו לפרי בטן, וגם כעת זכו לתשובה מהרבי עם ברכה לרגל הלידה. המכתב נשא את התאריך ט"ו תמוז: "במענה על ההודעה אשר נולדו להם תאומות למזל-טוב. הנה יהי רצון מהשי"ת [ = מהשם יתברך] שיגדלון לתורה לחופה ולמעשים טובים מתוך הרחבה".
 
מסיים יהודה: "חלפו שנים רבות. אחרי נס כה מופלא שאירע לנו בברכת הרבי, אני מקפיד לקיים את הוראות הרבי להשתתף בשיעורי תורה ולשאת ברכב קופת צדקה וספר חת"ת [= חומש, תהילים, תניא] להגנה. כאשר שואלים אותי למראה ספר החת"ת אם חב"דניק אני, אני פשוט מספר את סיפור הולדת התאומות. את סיפור חיי...".