הרב יצחק ויינברג חכך בדעתו מהו המקום המתאים ביותר לבנות עליו את בית-חב"ד בעירו – ונקובר שבקנדה. האם בקרבת האוניברסיטה, או שמא ברובע המגורים בעיר.
 
במקום לשבור את הראש לבד, החליט להריץ את השאלה לשולחנו של מי ששלחו למקום זה – הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אל השאלה צרף את מפת העיר, עליה סימן את ריכוזי האוכלוסייה הגדולים, בתי-הכנסת, האוניברסיטה והאזורים בהם מתגוררים יהודים.
 
הרבי קרא את המכתב ובחן את המפה בדקדוק. לאחר-מכן הדגיש בעיפרון את המילים 'רובע המגורים' והקיף עיגול סביב נקודה אחת במרכז המפה, בקרן הרחובות שבין רחוב אוק לבין השדרה ה-14, כמקום מועדף.
 
חמש שנים חלפו על הרב ויינברג בחיפושים מאומצים. כל אימת שהעלה דבר-מה בידו בסביבת "העיגול של הרבי" והודיע על כך לרבי, מצא הרבי סיבות שונות לדחות את הרכישה.
 
יום אחד נודע לרב ויינברג כי מוצע למכירה מגרש חנייה גדול. המיקום היה מצוין, אך הבעלים דרשו חצי מליון דולר עבור השטח.
 
הרב ויינברג התלבט מאוד, כי בתוספת עלויות הבנייה הוא הגיע להוצאה מופרזת עבורו. באותם זמנים השתכנו עמיתיו, שניהלו בתי-חב"ד ברחבי ארצות-הברית, במבנים קיימים, ולא השקיעו מאמצים בבנייה עצמית. הוא אף הבין מתשובות הרבי אליו בעבר, כי עליו לנהוג בזהירות בהיקף ההשקעה. באחד המקרים נשקלה רכישת מבנה קיים תמורת תשלום משכנתא חודשית בסך 2000 דולר, ודעת הרבי הייתה כי אנשי הקהילה בוונקובר עשויים לראות בסכום זה הוצאה גדולה מדי.
 
בכל זאת, החליט הרב ויינברג להודיע לרבי על האפשרות לרכוש את מגרש החנייה. שהרבי יקבע. ואמנם, למרבה הפלא הורה לו הרבי לבצע את הרכישה.
 
הרב ויינברג, יחד עם אחד מתומכיו, יהודי מקומי בעל אמצעים בשם ג'ק דיאמונד, נסעו לפגישה עם בעלי המגרש.
 
הבעלים, נוצרים אדוקים, התרשמו מאוד מהמטרה לשמה ביקש הרב היהודי לרכוש את המגרש. בו במקום החליטו להוזיל את מחיר הנכס ב-25 אחוזים: 125 אלף דולר פחות! אולם הם דרשו לקבל את הסכום כולו מידית בעת הרכישה.
 
עובדה זו הייתה בעוכריו של הרב ויינברג. בשום אופן לא היה מסוגל להמציא בבת-אחת סכום גבוה כזה. מצד שני, המגרש התאים בדיוק לבניין בית-חב"ד מרכזי, ומה גם שרק לגביו השיב הרבי בחיוב.
 
פנה הרב ויינברג שוב אל הרבי ודיווח לו על ההתפתחויות, ותשובת הרבי הייתה: אנו נמצאים בחודש אדר אשר בו מרבים בשמחה. יש לזרוע בשמחה, לקצור בשמחה ולבנות בשמחה. ברכה והצלחה.
 
החליט אפוא הרב ויינברג לכתוב לבעלי המגרש כי הוא מעוניין בהצעה, אך ברצונו להמשיך ולדון בתנאי העסקה.
 
לשמחתו הרבה, בתוך זמן קצר השיבו הבעלים כי הם מרככים את עמדתם. הם הוסיפו להוזיל את המחיר וויתרו על דרישתם לתשלום מיידי של כל הסכום. דמי הקדימה שביקשו עמדו על 75,000 דולר בלבד, מהם הבטיחו 50,000 דולר כתרומה עבור פעילותו המבורכת של בית-חב"ד! את היתרה הסכימו לפרוס בתשלומים על פני תקופה ארוכה בריבית נמוכה, ולא רק זאת, הם אף הבטיחו כי אם יוכיח בית-חב"ד תפקוד של צדקה וחסד, הם יחזירו כתרומה נוספת את הריבית ששולמה.
 
מימושה של ברכת הרבי, "לבנות בשמחה" – החל לקרום עור וגידים בקצב מהיר. בעזרתם של ידידי חב"ד מקומיים גויס הסכום ששולם כמקדמה, והרכישה בוצעה. עד מהרה שורטטו תוכניות בנייה, הושגו אישורים מתאימים מהרשויות ונשלמו ההכנות לתחילת הבנייה. בתוך זמן קצר כבר נערך טקס מרשים להנחת אבן הפינה.
 
שנה לאחר מכן כבר עמד המבנה על תלו. האירוע הראשון שנערך במבנה החדש עמד באמת בסימן "מרבים בשמחה": מסיבת פורים...
 
באחד הימים, כאשר ערך הרב ויינברג סדר בניירותיו, הבחין לפתע במפת העיר שחזרה מסומנת מהרבי. עד לאותו רגע הניח, כי העיגול ששרטט הרבי היה האזור הכללי בו כדאי להקים מבנה לבית-חב"ד. בעיון מעמיק שם לב כי הבניין קם בסופו של דבר בדיוק בנקודה שסימן הרבי במפה...
 
"במבט לאחור", מסכם הרב ויינברג בהשתאות, "לא יכולנו לקוות למיקום מרכזי ומתאים יותר לבית-חב"ד"...